בואו
נשתתף בתרגיל מדיני דמיוני. נניח שמחר מניח האויב הערבי שבכאן את נשקו. החמאס סותם
את המנהרות, מזדכה על האמל"ח ומתחיל לעסוק בצדקה, הרשות מפסיקה את ההסתה וכל
הערבים מכריזים על רצונם לחיות איתנו בשלום. רק שנגיע להסדר מדיני כלשהו.
מה
אמור להציע להם הימין?
רגע
הפסקה.
נכון
שהתרגיל הזה הוא יותר דמיוני מדמיוני. האפשרות שח'לאד משעל יתגייר יותר סבירה. אבל
בכל זאת נסו לשתף פעולה. השאלה היא בעצם לאן אנחנו חותרים ? מה החזון שלנו למצב של
שלום ושלווה עוד לפני ביאת המשיח.
חוזרים
למחוזות הדמיון.
שתי
הצעות אפשריות תעלנה כאן על מנת להיפסל מיידית. ההצעה הראשונה הוא סיפוח מלא של
שטחי יו"ש ומתן אזרחות לכל הערבים שיחפצו בכך. את הרעיון הזה קידם אורי
אליצור ז"ל ויש התומכים בו. גם אם נתעלם מהכינוי של השמאל למצב הזה ('מדינה
דו לאומית') ונקבל את חוות הדעת של הדמוגרפים שהמצב יתייצב על בערך 65% יהודים ו
35% ערבים, הרי שזהו מצב לא טוב. גם בלי אלימות, המתחים התרבותיים במדינה עם מיעוט
ניכר שכזה לא מנבאים טובות (ע"ע בלגיה). הצעה זו איננה יכולה להיות מקובלת על
ידי תומכי הרעיון הציוני.
הצעה
חלופית תטען לסיפוח השטח תוך מתן תושבות בלבד לערבים הגרים בו. גם כאן נתעלם
מהכינוי של השמאל למציאות זו ('מדינת אפרטהיייד'), הרי שאי אפשר להסכים למציאות
שבה מיליון וחצי בני אדם הינם חסרי מפלט פוליטי, אינם יכולים להות שותפים בהכרעה
על עצמם. קיומם של אזרחים סוג ב', גם אם מצבם טוב לאין שיעור מזה של אחיהם למוצא
האתני בכל הארצות שמסביב, אף הוא מתכון לצרות. גם הצעה שכזו דינה פסילה.
בשלב
זה יש לשער שהקוראים בשמאל מחככים ידיהם בהנאה, הנה מתברר גם לימין שאין מוצא
מנסיגה מוחלטת מיו"ש, החרבת כל הישובים והגליית חצי מיליון ישראלים מבתיהם.
במקרה הטוב אולי נצליח להציל קומץ ישובים באמצעות חילופי שטחים (זוהי יזמת ז'נבה).
רגע,
הפסקה נוספת.
למרבה
הצער, בסצנה הדמיונית שלנו, דווקא רעיון ההבל השמאלני הזה יזכה לתמיכה ניכרת בארץ.
הכמיהה הכמעט בלתי רציונלית לשלום בקרב עם ישראל כולו עשויה להשכיח ממנו כל עקרון
ולאמץ רעיונות שאנחנו לא רוצים לאמץ. אחת המטרות של מאמר קצר זזה היא לעורר את
הימין השפוי להציג, כבר עכשיו, חלופות סבירות והגיוניות כחזון לעתיד שאולי בכלל לא
יגיע.
נחזור
שוב לחלום שלנו.
'אין
מוצא אחר מלבד' ? כאן טמון הכשל העיקרי של השמאל, וגם של הימין. ראשית קל מאד
למצוא חלופה נוספת שאיננה אלא תמונת ראי של רעיונות השמאל. במקום הגליית יהודים,
נגלה את הערבים ! (בכוונה אין כאן שימוש במילה 'גירוש', בשני הפתרונות הקיצוניים
הללו מדובר על הגלייה מרצון ומתוך שיתוף פעולה של כל הצדדים). פתרון זה נחשב הזוי ?
אז גם הפתרון של השמאל. שורש הבעיה היא
הזיהוי המחלט של שטח עם אוכלוסיה בשעה ששום אוכלוסיה לא 'מכסה' את כל השטח. אז האם
פסו הרעיונות ?
ממש
לא. הנה שני רעיונות שלדעתי דווקא בהם טמונה האפשרות היותר ריאלית לשלום אזורי
(בדמיון ! בדמיון ! איך אפשר לדבר על 'שלום אזורי' כשבכל יום נטבחים עשרות, אם לא
מאות, אנשים נשים וטף בסוריה, בעירק ובעוד מקומות ב'אזור'?).
הרעיון
הראשון הוא חלוקת השטח. היכן שגרים ערבים ייכון שלטון ערבי והיכן שגרים יהודים
ייכון שלטון יהודי. הבעיה היא שחלוקה שכזו עשויה להתברר כקשה ביותר, הגבול יהיה
מאד מפותל והשטח יהיה מנומר בשטחים קטנים המפוצלים בין שתי הריבוניות. אולם שאנחנו
הרי בחלום אוטופי, בעולם אוטופי שבו כולם, אפילו הערבים, שוחרי שלום, זו לא אמורה
באמת להיות בעיה. אתגר גדול יותר יהיה האתגר הכלכלי של הישות הערבית אולם גם את זה
ניתן לפתור באמצעות הסכמים רב-מדינתיים. רעיון מעין זה הוצע על ידי נפתלי בנט.
רעיון
הפוך מציע שבמקום לחלק את השטח בין ריבוניות שונות, נחלק דווקא את התושבים בין
ריבוניות שונות. את השטח כולו תנהל ישראל (למה ישראל? לנו זה טוב מפני שזו ארצנו,
לערבים זה טוב כי עם כל הכבוד לחלום שלנו, מדינת ישראל נותנת תנאים טובים יותר מכל
בחינה לתושביה). פתרון זה מתמקד יותר באנשים ופחות בשטח. הוא דואג לזכויות האדם
והאזרח של כלל המתגוררים ביו"ש כשכל צד ימצא את סיפוקו המדיני מחוץ
לטריטוריה. פתרון שכזה ניסה לקדם הח"כ לשעבר בני אלון.
לא
באתי להביע תמיכה במי מהפתרונות הנ"ל. יש כאן יותר מדי פרמטרים ובסופו של דבר
החלום שלנו הוא רק חלום ופתרונות והצעות צריך לתת במציאות. אולם התביעה מהימין
המדיני שרירה וקיימת – 50 שנה לאחר שחרור שטחי יהודה ושומרון, אימרו לנו מה הן
התוכניות המדיניות שלכם לעתידו של האזור ועתיד תושביו.
(פורסם במקור ראשון)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה