היה זמן שבו כבר הייתי בטוח שסוגית הסתירה
המדומה בין גיל העולם על פי התיאוריות המדעיות ובין מה שנתפס כגיל העולם על פי
התורה, כבר נפתרה ואיש לא מתרגש מדיבורים על מיליוני שנים. טעיתי.
כמו עוף חול חוזרת השאלה וצצה. ילדים ומבוגרים
חוזרים ותוהים אל מול מה שנחווה בעיניהם כסתירה. אפשר היה אולי לפתור שאלה זו
במשיכת כתף אלמלא לא הייתה אלא בנין אב לכל סוגית תורה ומדע. במאמר קצר זה נעשה
סדר הן בצד של השאלה והן בצד של התשובות האפשריות. מטבע הדברים לא ניתן כאן הסברים
מלאים אלא הסברים מפושטים שנועדו לסבר את האוזן. למעוניינים ניתן בסוף רשימה של
ספרות לקריאה נוספת.
ראשית נבחן את מה שנתפס כשתי עמדות מנוגדות.
נתחיל בצד המדעי. בניגוד למה שחושבים רבים המדע אינו מציע תיאור אמיתי של העולם
אלא מערכת של השערות שנועדה להסביר את המידע שנאסף ואת התצפיות שעורכים אנשים מן
השורה ומדענים עם כלי מדידה מדויקים.
נסביר זאת באמצעות דוגמה מפורסמת. שנים רבות
ידעו בני האדם שחפצים נופלים כלפי האדמה. ניוטון הסביר תופעה זו באמצעות השערה
בדבר קיומו של כח משיכה בין גופים בכפוף למסה שלהם (מסה היא כמות החומר שיש בגוף).
השערה זו, על נספחיה המתמטיים, הסבירה היטב את התצפיות שכל אחד מאיתנו חווה, היא
גם ידעה להציע דרך חישובית על מנת לצפות מראש מה יקרה בניסויים. דא עקא ולאחר זמן
רב התגלו פערים בין התוצאה המחושבת על פי התיאוריה ובין המדידות בפועל עד שבא
איינשטיין והציע השערה חדשה שהסבירה את מכלול התופעות, כולל התצפיות החדשות. למיטב
ידיעתי מנסים מדעני ההווה להציע תיאוריה מעודכנת להסביר את התופעות ואין להתפלא אם
טרם נאמרה המילה האחרונה בתחום.
אולם לגבי התורה אפשר לומר בדיוק ההפך. התורה
אמורה לתת תיאור אמיתי לגמרי של העולם, תיאור –לקי, ולא להסתפק בהשערות גרידא. אלא
שצריך לבחון מהי 'אמת' זו שהתורה מוסרת לנו, האם זו אמת פיסיקלית או אמת רוחנית ?
בנידון דידן, המדענים, בבואם להסביר תוצאות של
מדידות קוסמולוגיות שונות העלו תיאוריה שאחת ממסקנותיה היא שהעולם החל את קיומו
בנקודה בודדת שקוטנה אינסופי ממש ושבפיצוץ עז לפני כ 13 מיליארד שנים נזרקו מאותה
נקודה כל החומר והאנרגיה שאנחנו רואים כיום (וגם לא רואים). כאמור זוהי השערה
בלבד, אולם נכון להיום עדין לא נעשו מדידות או תצפיות שסתרו אותה ומאידך, לא הוצעה
השערה אלטרנטיבית.
ומה אומרת התורה? למען האמת התורה לא אומרת שום
דבר במפורש. חז"ל, ליתר דיוק - ר' יוסי הגלילי שהוא, לפי המסורת, מחברו של
'סדר עולם רבא', חישבו את השנים מבריאת העולם על פי השנים המיוחסות לאדם הראשון
ולצאצאיו. ושחזרו את הכרונולוגיה של העולם. לפי חישוב זה עולמנו נוצר לפני כ 6000
שנה בערך (אני כותב בערך מפני שהחישוב המקובל כיום אינו החישוב היחיד בין חכמינו).
על פניו – סתירה. איך מתמודדים עם סתירה זו? נבחן
את הגישות השונות שהוצעו עד כה. נאמר מיד כי בקצוות נמצאות עמדותיהם של הקיצונים.
מצד אחד הכופרים שעבורם התורה וחז"ל אינם אלא אוסף אגדות חסרות שחר שאין שום
טעם להתייחס אליהן, מן הצד השני נמצאים הפונדמנטליסטים שעבורם התיאוריות המדעיות
אינן אלא דמיונות אנושיים שאין שום טעם להתייחס אליהם. אולם רוב העולם נמצא בתווך
ושם נחפש את הגישות השונות.
א - המדע מוגבל
בעלי הגישה הזו מפנים את תשומת ליבנו לכך שהמדע
מוגבל מעצם טיבן של הנחות היסוד שלו. המדע, בבואו לפרש את הטבע, אינו יכול להתייחס
אל בורא העולם המטא-פיסי שנמצא מעל לטבע עצמו. המדענים אינם יכולים, מצד המתודה
המדעית, להכניס את בורא עולם למכלול החישובים ומגבלה זו מעוותת את החישובים. לעומת
זאת, התורה אינה מוגבלת והיא כמובן כוללת בתוכה את הסדר ה-לקי ולכן היא מסוגלת
לחשב נכונה את משך חיי העולם.
אפשר לומר שלפי שיטה זו התיאוריה המדעית איננה
אלא תעלול מתמטי שנועד להקל את החישובים השונים. העולם רק נראה כמו היה בן 13
מיליארד שנים וכך ברא אותו בורא עולם לפני כ 6000 שנה. נקודת התורפה של גישה זו
היא השאלה מדוע בחר הבורא לברוא עולם עולם חדש הנראה כעתיק.
ב – המדע
המסביר
בעלי גישה זו טוענים שאדרבא, אין לנו יכולת
להבין את התורה אלא באמצעות הבנת העולם על פי התיאוריה המדעית המעודכנת ביותר. ככל
שנעמיק את הבנתנו המדעית את העולם – כך נבין טוב יותר את הרמזים שבתורה. כך למשל
יאמרו בעלי גישה זו שרק לאור התיאוריות הקוסמולוגיות אפשר להבין ש'ויהי אור' אינו
אלא תיאור תורני של המפץ הגדול.
השקפה זו נאלצת לפרש חלק מהתורה בצורה אלגורית
או למצער לפרש חלקים ממנה שלא כפשוטם (למשל שה'יום' בששת ימי בראשית לא היה היום
המוכר לנו כעת). אילוץ זה הוא החסרון הגדול של הגישה.
ג – הפרדת
רשויות
לפי גישה זו עצם השאלה היא מגוחכת. ההשערות
המדעיות לא נועדו לצרכים דתיים ומוסריים והתורה לא נועדה לשמש כספר לימוד פיסיקה.
אמנם בשני המקרים משתמשים ביחידות זמן של 'שנים' או 'ימים', אולם בזה נגמר הדמיון.
לפי גישה זו אין שום אפשרות שהמדע יסתור את
התורה, הוא פשוט לא נמצא באותו מישור של התייחסות. שום כופר לא יכול להסתמך על
תיאוריה מדעית בניסיון 'להפריך' את האמונה. מאידך צריכים המאמינים לדעת שלעולם לא
יוכלו להסיק מן התורה משמעות מדעית. תפקידו של לומד התורה הוא לשאוף וללמוד את
המסרים הדתיים של התורה.
בעיני בעלי השקפה זו הקבוצה הראשונה איננה אלא
סניף של הפונדומנטליסטים ואילו הקבוצה השניה מורכבת מנאיבים שמוכנים לשנות את
פירוש התורה בהתאם להתקדמות של המחקר המדעי.
חסרונה של שיטה זו היא הדחיה המשתמעת של 'סדר
עולם רבה'. לשיטתם חיבור זה עצמו אינו יכול להילמד כפשוטו.
ד – האיחוד
הגדול
עם כל הכבוד לבני האדם, אומרים בעלי גישה זו,
אין להם יכולת לתפוס את התמונה האמתית והכללית של העולם, לכל היותר הם יכולים
להבחין בהיטלים של המציאות הזו על חיינו. אולם היטלים אלו יכולים להראות לנו
כסותרים. כהסבר לדרכם הם יביאו את המשל המפורסם על העיוורים הממששים פיל ומגיעים
למסקנות שונות בדבר מראהו של הפיל על בסיס אותו חלק גוף שמיששו.
לפי השקפה זו הן המדע והן התורה מתארים היבטים
של המציאות האמתית הבלתי נתפסת לשכל האנושי. רק מוגבלותנו איננה מאפשרת לנו לראות
את מציאות כפי שהיא מעבר להיטלים החיוורים של התמונה הכוללת. מוגבלות זו שולחת
אותנו למסלול חיים אכזרי של סתירה מדומה בין התורה למדע.
סיכום
ארבעת הגישות המרכזיות הללו אינן יכולות לדור
בכפיפה אחת, המחזיק באחת מהן, יידחה לרוב את גישתו של המחזיק בגישה שונה בנימוקים
רבי משקל. אולם בנקודה אחת יסכימו כל המאמינים, קיצונים כמתונים – את העולם ברא
הבורא והוא המנהיג אותו מאז.
