טענותיו של הרב משה ליכטנשטין שליט"א, מראשי ישיבת הר עציון בענין תענית הגשמים התפרסמו בבלוג לעזי אחד ועתה באתר 'כיפה' וקשה להתעלם מהן.
בדחילו ורחימו מבקש אני להתייחס לדברים ואף שאינני כדאי וראוי לדון בדברי תורה לפני הרמ"ל, קשה שלא להתייחס להיבטים שונים, פחות הלכתיים. לפי הנחיות חז"ל נציג הדברים בצורת קושיות בבחינת 'ילמדנו רבינו'.
הרמ"ל מעלה שש נקודות.
א. כותב הרמ"ל "..מגוחך להתענות על גשם כאשר הממטרות בישיבה, בבתי הרבנים, התושבים והגינות הציבוריות – די באתרא קדישא הדין ודי בכל אתר ואתר – פועלות כסדרן". ועל זה יש להקשות:
1. האמנם לא יובשו גינות בארץ בכלל ובאלון שבות בפרט ?
2. האם לא ראית את הדשא הסינטטי של שכנך ?
3. האמנם לא צמצם ועד הישוב שלך בתקציב המים לגינון קיצוץ נרחב ?
4. אינני יודע מה תקציב המים של ישיבת הר עציון, אבל האם לא ראוי שאת חשבון הנפש (וחשבון הכיס) בענין זה יעשו פרנסי הישיבה ? נעיר רק שמוטב שיעשו זאת לפני שיוטל (כנראה) היטל בצורת (מוצדק).
5. האם עלינו לחכות עם התענית עד שבברזים לא יהיו מים ?
ב. ועוד כותב הרמ"ל " לא נעשה כל מאמץ רציני לצמצום צריכת המים" ועל זה יש לתמוה כפל כפלים:
1. האם לא עשתה רשות המים קמפיין נרחס לחסכון במים ? קמפיין שיחד עם היטל הבצורת הקטין את צריכת המים ב 18.5% (על פי פרסום רשמי) ?
2. האם לא באו לפקוד את ביתו של הרמ"ל מתקיני החסכמים מטעם המדינה ?
ג. " לאמיתו של דבר, משבר המים המתמשך במדינה איננו משבר של קיום אלא משבר של רמת חיים".
1. האם עלינו באמת לחכות עד שתהיה סכנה חמורה לקיומנו ?
2. האם כנרת מלוחה איננה סכנה ?
ד. " במציאות המודרנית, בו ניתן להתפיל מים ולייבא אוכל, אין המדובר על קיום"
1. האם התורה הזו תהא מוחלפת ?
2. האם אין נימוק זה מזכיר את הטיעון השחוק של 'בזמן ההוא הדלקת אש היהת מלאכה קשה ואילו היום די בלחיצת כפתור' ?
ה. אחד הטיעונים היותר קשים בדברי הרמ"ל, לאחר שהוא טוען שלדידו עיקר התענית היא מצד הסכנה, הוא "אני מאד מתקשה להמליץ על תענית גם מי שמאמץ את הגישה הרואה בגשם סימן שמימי. וכי אנו חיים ברמת השגחה כזאת בימינו שנוכל לקחת תופעות טבע ולתרגמם להנחיות רוחניות?"
1. הלזרזירים נידמנו באמרנו פעמים בכל יום תמיד 'וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר' ?
2. האם כל דברי התורה והנביאים על העדר גשם כעונש ראשוני, הם כאין ?
3. האם דווקא ברמת ההשגחה שלנו כיום, לא מוטל עלינו לשים לב יותר לאותות כאלו ?
ו. "הבה נשאל את עצמנו, כמה מאתנו יכלו להתפלל מחר מתוך תחושת מצוקה וצרה, ויוכלו לומר בשכנוע "כי בצרה גדולה אנחנו", הלא איננו חיים או מרגישים כך"
1. באמת כמה ? אולי בעצם מדובר ברבים וטובים ?
2. ולא נרחיק עדותנו. כמה מבין עמיתיו של הרמ"ל לראשות הישיבה ובין הר"מים שלה ורבני הישוב בו הוא גר בכל זאת שותפים למחשבה שבצרה גדולה אנחנו ? (גילוי נאות: במניין מנחה של תענית בו השתתפתי היום נכחו רבנים מהישיבה ומהם שעלו לתורה ולהפטרה).
ז. "מי שזוכר את התפילות בעת מלחמה או מציאות בטחונית קשה"
1. ואם כשלנו ולא התעננו בעיתות צרה אחרות (למשל בעת החרבת דוש קטיף, או אפילו עתה מהחשש האיראני), האם זה פוסל את הצורך בתענית כרגע ?
2. האם אין סעיף זה סותר את החשש מאינפלציית תעניות שהרמ"ל מזכיר בהמשך ?
ח. "למרות כל הענין בגשם, עדיין נמצא אותו מקופל בתוככי העמודים הפנימיים, הרחק מן הכותרות"
1. האם נעלמה הכותרת הראשית של 'מקור ראשון' מגליון שישי שעבר (י"ט בכסלו): "בגלל הבצורת: תוכנית חירום של רשות המים" ?
ט. "אין לך אויב גדול יותר לעשייה החינוכית ...מאשר האינפלציה והזילותא הנלווית לה, ולכן ...במקום ספק – המעט בתעניות ועצרות תפילה ואל תרבה בהן?
1. כמה תעניות נגזרו על הציבור בשבע שנות הבצורת שעברנו ?
2. כמה פעמים בעשור האחרון, הוצא ספר התורה בישוב אלון שבות וקראו בו ב'ויחל' שלא בתעניות הנזכרות בשו"ע ?
י. "אינני רואה את מעמד הרבנות או את העומדים בראשה מחייבים את הציבור בימינו"
1. ניחא לרבנות הראשית, האם ניתן לבטל באופו אופן את מרא דאתרא בישובו של הרמ"ל ? את שאר רבני הישוב ? את רבני הישיבות בכלל וישיבת הר עציון בפרט כולם התגייסו לענין ?
נותר עניין שאינו הלכתי אלא השקפתי. הזכרנו אותו לעיל אבל דומה שיש להרחיב בעניין. במקומות רבים בתנ"ך מוזכר העדר הגשם כעונש, ועונש די ראשוני. כך זה בפרשות התוכחה של 'בחקתי' וכי תבוא', כך זה בנבואת עמוס וזכריה ותקצר היריעה מפרט.
לדחות את כל התוכחות והנבואות בקש, הרי זה דבר שהינו יותר מתמוה. העדרה של נבואה בימינו, חוסר היכולת לתלות עונש פלוני במעשה פלוני, כל אלו רק מגבירים את הצורך שלנו להטות קשב רב לאזהרות המקראיות, בודאי בנושא כה ברור של עצירת גשמים. הלא מה נותר לו לקב"ה כשהוא רוצה להתריע בעדנו ? לכתוב לנו דוא"ל מן השמים ?
אכן גם כשאני מבינים שעצירת גשמים היא רמז, אין ביכולת מי מאתנו לקבוע בשל מה או בשל מי זה קורה. התענית, שמטיבה היא אישית, אמורה להפנות את לב האדם אל תוכו, אל התיקון האישי שלו (במקום לתוכחה כלפי כל השאר).
יהי רצון שישמע ה' תפילותנו ויקבל תעניתנו ותשובתנו ויביא לנו שפע ברכה ברוחניות ובגשמיות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה