יומן טיול אילת תשע"א

אחרי עשרות שנים החלטנו לנסוע לאילת. ולא, לא בחנוכה – שבועים לפני. למה ? ככה. אלו ימי החופשה שהמעסיק הואיל בטובו לשחרר – שלשה בסך הכל. לזיכוי הרבים החלטתי לשתף אתכם במה שעשינו, כולל תיאורים מפורטים, אתם מוזמנים לטול את מה שנראה לכם ולשתף בהמשך בדברים חדשים שעשיתם. סימון של (מ) משמעו מיקום האתר במפת גוגל.

היום הראשון

לנסוע לאילת זו חתיכת נסיעה. ל'שרוף' יום שלם על נסיעה לשם לא נראה לנו ולכן יצאנו מוקדם בבוקר, כמה מוקדם ? 0430 זה מספיק מוקדם. טיפ של א', תושב ירוחם, כיוון אותנו לתפילת שחרית בסניף בנ"ע (מ) שם בשעה 0615. הגענו בזמן. התפילה היתה נעימה, התפאורה קצת פחות, סוף סוף- סניף.

אחרי התפילה – ארוחת בוקר שנקנתה במאפיה ובמרכול הסמוך (ירוחם עיר של אנשים עובדים, הסופר נפתח לפני שבע).

חניון החולות הצבעוניים במכתש הגדול

המשכנו מזרחה דרך כל העיר, הבטנו במודעות הבחירות (הן התקיימו השבוע). נסענו לכיוון המכתש הגדול (כביש 225). לקראת היציאה מהמכתש נמצא אתר חביב של חולות צבעוניים (מ). ארוחת בוקר וליקוט חול. הילדים התחרו במציאת צבעים מוזרים יותר ויותר. התוצאה נמצאת בבקבוקי יין (מוסקטו של כרמל ממש מתאים, הוא צר וארוך) בסלון ביתנו (למען האמת, לא לקחנו איתנו את הבקבוקים אלא שקיות שחולקו בין הילדים, את המילוי עשינו בבית).

משם ירדו לכביש הבקעה דרך מעלה עקרבים. זו היתה טעות. טעות מבחינת התזמון כי הכביש הוא מדהים! הנוף הנשקף ממנו עוצר נשימה, הפיתולים המפחידים (אין מעקה בטיחות! רק חביות מלאות חצץ) עוצרי נשימה לא פחות והתוצאה היא זמן נסיעה ממושך, הרבה יותר מהתזמון של המפות האינטראקטיביות.

קניון ברק

א' (לא, זה לא א' הקודם, הפעם מדובר באיש שטח ותיק המכיר כל שביל ושמורה כל פקח וכל חיה) המליץ לנו לקטוע את הנסיעה המשמימה דרומה בטיול בקניון ברק – 'אתגרי ומדהים' הוא אמר. על מנת להגיע לקניון פונים לדרך עפר מספר ק"מ מצפון למושב פארן (יש שלט על הכביש(מ)). וכאן היתה טעות התזמון השניה. מדובר בשביל עפר מהסוג היותר גרוע (סימון כחול). כזה שאי אפשר לנסוע בו יותר מ15 קמ"ש. בתחילתו הוא גבשושי בצורה המזכירה רחוב הולנדי והרכב רועד כדבעי. לאחר מכן הוא הופך לדרך מסולעת המסכנת את השסי הנמוך של כל רכב רך. הנסיעה אפשרית בהחלט – אבל במהירות איטית ותוך בחינה מתמדת של תנאי השטח. תשעת הק"מ של הדרך לקחו לנו כחצי שעה ! לבסוף עצרנו כשנדמה היה לנו שהדרך הפכה ל 4 X 4 בלבד.

ירדנו, העמסנו את השלוקרים על הגב (הבן הגדול סחב תיק עם קצת אוכל, אני סחבתי את התינוקת + שלוקר, ויצאנו לדרך. שלשה שביליסטים שפגשנו כמעט מיד עם תחילת הצעדה אמרו לנו שלפנינו עוד כרבע שעה של הליכה עד לתחילת המסלול (מ). זה לקח קצת יותר עד שהגענו לשביל המסומן בירוק המטפס כלפי דרום. הטיפוס תלול למדי ומפחיד בנקודות מסוימות. יש לטפס לאט לאט.

קניון ברק

בנקודה כלשהי בשביל פוגשים בשביל בסימון כחול. שימו לב ! אנחנו לא מצאנו סימון T  ברור והמשכנו בטעות בשביל הכחול בכיון הלא נכון. לאחר כמה ברבורים וצעידה לקצה העליון של הקניון (בו אין ירידה למטה) חזרנו על עקבותינו, מצאנו את השביל הכחול והגענו לתחילת הירידה בנקיק.

א' צדק – הקניון מדהים ביופיו, לא לחינם כללה אותו הוצאת מפה בספרה על 60 המסלולים היפים בישראל (יחד עם קניון עדה אותו לא עשינו הפעם)

האתגר מצפה לכם בהמשך בדמות שני סולמות (5 מטר ו8 מטר). הסולמות אינם קשיחים. אלו הם שלבי מתכת על כבלי מתכת שבחלקם מתנדנדים באוויר. הילדים נהנו מאד לרדת, גם הילד הקטן (בן חמש) ירד בפיקוח של אחיו הגדול (בן ה 15). אני ירדתי באיטיות כשהמשא היקר שעל גבי מושך אותי כלפי מטה. ידידי א' זכה למנת גידופים מכל מי שהגיע לסולם, אולם הללו השתנו לברכות לאחר שהצלחנו במשימה לרדת בסולם המתנדנד.

לאחר שני האתגרים האלו ממשיך הקניון להתפתל עד שהוא חוזר לנקודה ממנה התחלנו לטפס וכל שנותר הוא לחזור לרכב.

הטיול מתאים למשפחות מטיבות לכת ונטולות פחד גבהים. עדיף עם רכב שטח, אבל כאמור גם רכב רך בנסיעה איטית יכול להתקרב לקצה המסלול. המסלול עצמו אינו ארוך והוא לוקח פחות משעתיים. לעיתים הצבא סוגר את האזור וכדאי לברר מראש. עוד מכה שחווינו במסלול הזה היו הזבובים שכהרגלם של זבובים נטפלו בעיקר למתוקה שביננו, זאת שרכבה על גבי...

כל העיכובים הללו מנעו מאיתנו להגיע ביום ראשון לחיבר ולחולות כסוי ולכן נסענו היישר ל...

אילת

עיר קטנה ואנשים בה מעט, אולי בגלל שהגענו בעונת השפל שבין סוכות וחנוכה. העיר מתחלקת, בצורה גסה, לשלשה חלקים:

א.      החלק הצפוני, הותיק, הזכיר לי קצת את הקטמונים בירושלים. בתים נמוכים, שיכונים, מרכזי קניות קטנים ובהם מכולות רבות.

ב.      החלק הדרומי, החדש, בתים גבוהים וחדשים, רחובות רחבים וסופרמרקטים של רשתות שיווק גדולות במרכזים מופרדים מאזורי המגורים.

ג.        החלק המזרחי. אזור בתי המלון. עולם אחר, נוצץ יותר. תיירותי בלי להתבייש.

נוף מפרץ אילת ממרפסת האכסניה

אנחנו בחרנו ללון באכסנית הנוער של אילת (מ). מי שמחפש מלון עם שרות חדרים מפנק, בר עשיר בחדר, מיטות קפיצים וכורסאות, חדר אוכל עתיר קואסונים – שיחפש מקום אחר. לנו יש ניסיון טוב עם האכסניות של אנ"א (או של החברה להגנת הטבע). במחיר של זוג ללילה במלון, התארחנו תשע נפשות. מיטות פשוטות, מקלחות ספרטניות (נו באמת ! בודאי שיש מים חמים), ארוחת בוקר ישראלית (ירקות, גבינות, קורנפלקס וכדו') – מי צריך יותר מזה ? אה, כן – יש בחדר TV למכורים.

כתובת האכסניה הוא דרך הערבה 7. בפועל השלטים באזור מדברים על 'דרך מצרים'... איזה ענין בירוקרטי של החלפת שמות רחובות. ממרפסת הקומה ניתן לצפות במפרץ, בסירות השטות בו ובמטוסים המנמיכים לנחיתה במסלול היחיד של שדה התעופה המתחיל כ 200 מטר צפונית לאכסניה.

התמקמנו, התקלחנו, קפצנו להתפלל ערבית בישיבת ההסדר (מ) ב 1935. בית המדרש של הישיבה נמצא בקומת הקרקע של בית הכנסת 'שיח ישראל'. נוסח התפילה הוא לפי החזן. יש סידורים מכל הנוסחים. יש גם ספריה קטנה שאפשר לעיין בה כשמחכים לחזן (המסכת הנלמדת – שבת).

משם פנינו לאכול משהו בקניון 'מול הים' הנמצא בשולי הטיילת האילתית ואזור התיירות. בחרנו לקחת פיתה פלאפל. איזו אכזבה, הגרועה שבפלאפליות ירושלים לוקחת את הפלאפל האילתי בהליכה. הלו ! זה מה שאתם מאכילים את התיירים שלכם ? כנראה שהיינו צריכים לשמוע בקולו של איש הקבלה באכסניה וללכת לאכול פיצה באחת הפיצריות הכשרות שבעיר.

היום השני.

שעת השינה המאוחרת טרפדה את התוכנית לטפס לטיול זריחה על הר צפחות. בשל הרי אדום החולשים ממזרח על מפרץ אילת הזריחה באילת בתקופה זו היא קרוב ל0630  אולם כבר כשעה וחצי קודם לכן יש די אור והותר המאפשר לטפס על ההר בניחותא ובלי שום חשש להיכשל. אבל אנחנו ישננו היטב ופספסנו.

מה עושה יהודי בבוקר ? מתפלל שחרית. מהאינטרנט שאבנו נתונים על המניינים באילת. בחרנו להתפלל בבית הכנסת המרכזי (מ) ב 07:00. התברר שהמידע ולפיו נוסח התפילה הוא ספרד הוא שגוי. בעל התפילה, יהודי נשוא פנים ולובש פראק התפלל בנוסח עדות המזרח. תפילתו היתה בניחותא, מסוג התפילות שלא שומעים בכל יום, זה היה יכול להיות תענוג אלמלא מיהרנו לחזור למשפחה הממתינה באכסניה. לבסוף לאחר כשעה של תפילה יצאנו מיד לאחר קריאת התורה....

לאחר ארוחת הבוקר הפשוטה אולי, אך הטעימה והמשביעה מאד, המשכנו בתוכנית ופנינו למצפה התת ימי.

המצפה התת ימי

למצפה הלכתי ברגשות קשים. המקום פותח שעריו בשבת ואין זה ממנהגי להגיע למקומות כאלו, רק לחץ משפחתי והעדר אלטרנטיבה להכרות עם תופעות הטבע המדהימות של ים סוף הכריעו את הכף. אני בטוח שבהדרכה מתאימה אפשר היה לצמצם למינימום ואף לבטל כליל את חילול השבת באתר גם אם הוא ימשיך לפעול בשבתות לטובת תיירי העולם.

דמי הכניסה למצפה יקרים בטירוף ! משפחה מגזרית ממוצעת תמצא את עצמה נפרדת ממספר מאות שקלים (וכאן מיעוט הרבים אינו שנים). מומלץ לבדוק אצל ועדי העובדים לאפשרות של סבסוד. ועד העובדים שלי נתן לנו הנחה של כ 25% ועדין המחיר היה ממש ממש לא זול.

במצפה עצמו יש מספר תצוגות מעניינות. המצפה עצמו כמובן, המגדל השקוע במים מאפשר לאדם לצפות דרך חלונות קטנים בדגים השטים להנאתם סביב המגדל באופן חופשי לגמרי. חבל שלא שמו שם קיר שלם של זכוכית. החוויה היתה יכולה להיות שונה בתכלית.

על היבשה ליד המצפה יש מספר ברכות וחדרי אקווריומים ובהם דגי האזור. שימו לב ! הזכוכית של רוב האקווריומים מגדילה את הדגים, חבל שאין גם זכוכית רגילה שדרכה ניתן יהיה לראות את הדגים בגושלם האמיתי. מרשים במיוחד הוא אקווריום הכרישים. פעמים ביום מאכילים את הכרישים בלווי הסבר. די מפחיד לראות את הצוללן נכנס עם קופסת דגים לתוך המים ומאכיל את הכרישים מכף ידו..

אבל הכי מעניין הוא ביתן הדגים הנדירים. המדריכה עברה איתנו אקוריום אחר אקווריום (ויש עשרות כאלו שם) והסבירה בצורה מרתקת על החיים במפרץ אילת. אחרי שלש ומשהו שעות של בהיה בדגים נפרדנו מהמצפה והמשכנו למסלול של היום

הקניון האדום

הקניון האדום (גרסה מורחבת)

קניון זה, בנחל  שני, הנמצא כ 20 ק"מ מצפון לאילת (מ), על כביש 12 הצמוד לגבול עם מצריים, הוא מהמפורסמים שבקניונים של הרי אילת. נוסעים בשביל עפר איכותי (כה שונה מהשביל של יום אתמול !) עד לחניון. משם יוצא שביל מסומן בירוק אל תוך הקניון. לא רחוק מההתחלה ישנו פיצול לימין של שביל בסימון שחור, זהו שביל החזרה ונשוב להתייחס אליו עוד מעט. השביל מתפתל על קרקעית הקניון ההולך ונהיה צר יותר ויותר, לעיתים בצורה המקשה על מעבר אדם הנושא על גבו מנשא עם תינוק. במספר נקודות יש סולמות וחבלים המסייעים ליורדים בקטעים תלולים. המסלול הקלאסי אינו ארוך ובסופו מתפצל לצד ימין שביל מסומן בשחור. שביל זה עוקף את הקניון מדרום ומתחבר חזרה לשביל הירוק בנקודה שציינו לעיל. 

עוקף מפל נחל שני

בפיצול מוצב שלט מאיר עיניים המסביר שצעדה בהמשך השביל הירוק תוביל אותנו לנחל רחם מרחק של שש שעות הליכה. אפשר להתעלם מהשלט ולהמשיך לצעוד בנחל היפהפה הזה עוד כק"מ עד נקודת המפגש עם היובל הדרומי של נחל שני. במהלך של פנית פרסה נכנס ליובל זה ונתקדם על השביל בסימון שחור (לא קשור בכלל לשביל הנזכר קודם). אחרי כ 800 מטר של הליכה נינוחה השביל נפרד מהנחל ומטפס על הגדה הדרומית התלולה של הנחל במטרה לעקוף מפל גדול ותלול. עוד 200 מטר והקניון הולך ומתרדד עד שהוא למעשה נעלם. השביל נמשך עד הכביש אבל אנחנו בחרנו לחזור לרכב בשביל קליל המסומן אדום. הנוף המדברי הנשקף מהשביל הוא עוצר נשימה.

בדרך בחזרה מנחל שני

הגענו לרכב עם השקיעה לאחר הליכה של כשלש שעות. שווה בהחלט לעשות את המסלול האורך יותר ולא להסתפק בחוויה התיירותית הקצרה. הנחל עביר למשפחות ואיננו קשה במיוחד. מומלץ!

לאכול בחוץ

בערב השני החלטנו, לאחר תפילת ערבית להוציא את הילדים למסעדה, חלבית כמובן, אך לא פיצריה. מסתבר שמלאי המסעדות החלביות באילת שהן גם כשרות, הוא דליל להפליא. פסלנו בית קפה צפונבוני באזור המזרחי ופנינו למסעדת איל פנטולינו (מ). מסעדה המוגדרת איטלקית. זו לא מסעדת גורמה, אך מבחינתנו זה היה דווקא יתרון. מבקרי המסעדות בטח היו מתפלצים למשמע הזמנות של סלטים ופסטות ברוטב, אבל זה מה שאנחנו (בעיקר הילדים) אוהבים. הסלטים היו נדיבים, צלחות הפסטה – קצת פחות. הרטבים שהוגשו (נפוליטני ושמנת עם סלמון) היו פשוט טעימים גם הרטבים לסלט היו טובים ולא מימיים. במחיר של כ 30 ₪ לנפש, יצאנו שבעים ומרוצים.

 היום השלישי

בשביל לחסוך זמן הלכנו הבוקר להתפלל ב 0630 בבית הכנסת יהל"ם (מ) (ע"ש הרב יהודה ליב מימון !). הניסיון הצליח יותר מדי, התפילה החסידית הסתיימה בפחות מחצי שעה. לא הספקת להגיד ג'ק רובינזון וכבר אתה בעלינו לשבח.

המישור לפני הירידה לקניון שחורת

קניון שחורת

את הבוקר פתחנו במסלול בקניון שחורת מצפון לאילת. להגיע לשם מאילת זה קצת סיפור. החברה הלאומית לדרכים (לשעבר – מע"צ) משדרגת את כביש הערבה ומצפון לאילת הוא דו נתיבי עם גדר הפרדה. קניון שחורת הוא ממערב לכביש ולכן נאלצנו להצפין עד באר אורה ולחזור דרומה (סיבוב של כ 15 ק"מ !).

כניסה לקניון שחורת

אל קניון שחורת מוביל שביל עפר (יותר טוב מזה של קניון ברק וגם קצר יותר), יש לעקוב אחר סימון השבילים כדי לא להתבלבל (השביל מתחיל בסימון כחול ואחר כך הופך לירוק (לא להתבלבל עם שבילים ירוקים אחרים, יש שלט מפורש המפנה לקניון שחורת). בסוף השביל רחבת חניה קטנה ליד מוצא הקניון ובצלו של קיר אבן מרשים וארוך (מ). אפשר להיכנס לקניון ולחזור או להיכנס ולהמשיך במסלול מעגלי, אולם אנחנו העדפנו לקחת את המסלול השחור העולה מצד צפון אל מישור צחיח אך יפהפה לאחר טיפוס על הרכס מתגלה נוף הערבה המרשים. השביל משנה צבעו לאדום ויורד אל פתחו העליון של הקניון, שם הוא חוזר להיות ירוק. הקניון אינו קשה להליכה מלבד מספר נקודות הדורשות תשומת לב.

החי בר

לאחר נסיעה דרומה וסיבוב צפונה באזור התעשיה אילות נסענו צפונה בכביש הערבה עד החי בר של יטבתה (מ). יש לפנות ימינה (לכיוון מזרח) מיד לאחר סמר. שימו לב! השילוט מצד דרום נעלם במהלך העבודות לשדרוג הכביש, במקום זאת ישנו שלט 'למנהלת האתר' דגלים של רשות הטבע והגנים יהיו סימן מעיד שזאת בכל זאת הפניה הנכונה.

ראמים בחיבר

חי בר יטבתה הוא שמורת טבע (כלומר, הכניסה עולה כסף אלא אם כן אתם חברים במועדון מטמון) המשמשת לשימור ושיקום אוכלוסיית החיות שנעלמו מארצנו במהלך השנים.  בשמורה ישנן שתי פעילויות מעניינות: סיור מכוניות פרטיות בספארי (אפשר לרכוש בכניסה דיסק להאזנה על החיות אותן רואים בדרך) על שביל עפר משובח ומכלאות של חיות הערבה ובהן טורפים כמו הנמר, הצבוע והזאב וגם זוחלים כמו נחש האפעה או מכרסמים כמו גרביל המדבר.. אם יהיה לכם מזל (או תבררו מראש) אולי תוכלו לצפות בהאכלה של החיות הללו. זהו בילוי חביב ונוח שגם מלמד הרבה.

נהיה מאוחר ולא הצלחנו כפי שתכננו להגיע גם לחולות כסוי. במקום זאת העפלנו בחשכה לכביש 40 והצפנו עד מצפה רמון, שם עצרנו בחורשה שממזרח לכיכר הכניסה (מ) ובילינו שעה חביבה בבישולי שדה. המקום מעולה. מצד אחד אתה מרגיש בשטח ממש, מצד שני, במקרה ושכחת למשל לקנות חומוס, הליכה קצרצרה ואתה בסופרמרקט של מצפה...

אחרי האוכל כבר לא נותר כוח לשום דבר. נסענו הביתה. לא נוכל לסיים בלי משפט המחץ 'חזרנו עייפים אך מרוצים'.