יצאנו בצהרי יום ה'. ירדנו אל שפלת יהודה.
במקום לנסוע בדרך הרגילה (צומת עציונה- צומת האלה – כביש 35 עד אשקלון) פנינו לדרך
צדדית המובילה אל תוככי פארק עדולם (ראו מפת הפארק).
לפי המפה אפשר היה להגיע לכביש 3544 דרך נווה
מיכאל. תושבת המקום כפרה בדבר (אני חושד שהיא פשוט לא ידעה) אז פנינו חזרה ונכנסנו
דרך אדרת. חוצים את המושב וממשיכים בדרך סלולה אבל צרה. חצי ק"מ אחרי הישוב
מגיעים לצומת T ופונים בו ימינה (לדעתי הדרך
שמאלה מובילה לנווה מיכאל..).
הדרך מסומנת בשלטים של קקל המפנים לאתרים שונים
הפזורים בשטח וכל אחד מהם מזמן סיור מענין של שעה שעתיים: חרבת עדולם, חרבת אתרי,
חרבת בורגין, חרבת מדרס. אנחנו בחרנו לסייר בחרבת עתרי. חונים לצד הדרך, הולכים על
שביל עפר כבוש כ200 מטר ומגיעים לשלט הכניסה לאתר. הולכים בשביל המסומן בסימון
שבילים ירוק. באתר יש מקווה, מבנים משוחזרים למחצה, מערות זחילה (היו מוצפות
כשבאנו, אם כי אני חושד שהשלט נשאר שם מהחורף..).
אחרי סיור קצר המשכנו בכביש המשובש קמעה העוקף את צפרירים מדרום ומתחבר לכביש הגישה לגבעת ישעיהו.
משם נסיעה קצרה לאשקלון – היישר לגן הלאומי.
בימי חמישי חניון הלינה פתוח (יש לתאם מראש כי אם אין די הזמנות – חניון הלילה לא
נפתח). אפשר לפרוס אהלים קרוב למצוק ולהנות מהבריזה, אפשר להתמקם קצת יותר בעומק,
מה שמאפשר להדליק את המנגל ביתר קלות. אנחנו העדפנו את הבריזה. לא מומלץ להתמקם
מתחת לפנס ! הם נכבים רק אחרי חצות ועד אז קשה להרדם לאורם.
כשבאנו היו בחניון מספר משפחות דתיות והתקיים
מנין ערבית ובבוקר – גם שחרית. עד השקיעה יצאנו לטייל בגן. מכיון שבפעם הקודמת
טיילנו בחלקו הצפוני, בחרנו לטייל לחלקו הדרומי – אל חומת העמודים. פוסעים דרומה
בשביל שעל המצוק ומגיעים לחניון של חוף רחצה נטוש (מבנה השרותים היה נעול ומוזנח,
אבל הברזיה – תקינה).
קמנו בעלות השחר, קיפלנו את האהלים. הגדולים
ואני התפללנו במנין המאולתר (והמהיר..). רעיתי והקטנים ירדו לחוף. הים היה סוער והמצילים טרם
הופיעו ולכן הסתפקנו בבנית ארמונות בחול ושכשוך רגלים בגלים העולים לחוף. החוף היה
ריק כמעט לגמרי עד בערך 08:30, אז התחילה השמש לקפוח במלוא עוזה וגם החלו להופיע
אנשים בחוף. התקפלנו.
בדרך קנינו קצת אוכל ועצרנו בגבעת ארנון (גבעה 113). אכלנו
בצל העצים ואחר כך טיפסנו לאנדרטה, סיפרנו לילדים על חטיבת גבעתי ומעלליה במלחמת
השחרור וגם אמרנו פרק תהילים לע"נ הנופלים.
חזרנו הביתה אל הספונג'ה (ואל המיטה
המוכרת...).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה