יום חמישי, 11 בנובמבר 2010

מה קול הצאן הזה באזני ?


א' היה בלתי מרוצה בעליל. אמנם הסביבה היתה שמחה וצוהלת (חתונה במשפחה..) אבל כשנפגשנו לא יכול היה א' לכבוש את תלונתו, היאך העזתי להביא מתכון של 'פשטידה בלאי', כלומר פשטידה על בסיס של בצק עלים (קנוי!), עתיר שומן טראנס (לפחות לפי המיתוס).
לשווא ניסיתי להסביר שלא ידעתי שהוא כבר עבר את השלב הבסיסי בבישול, שלב שבו מנסים קצת לחפף. א' לא קנה את ההסבר.
על מנת לא לפגום באווירת השמחה הבטחתי לו על אתר להציע מתכון אחר, בלי בצק עלים כמובן... משהו טעים ומשביע, אבל לא מסובך.
את המתכון האסקפיסטי הזה קיבלתי מדודתי א' (באמת ! זה שמה, אני לא אשם שרבים מבני משפחתי ומכרי בחרו בשמות המתחילים בא'...), אשתו של רופא ידוע הבקי הן ברזי מערכת העיכול והן במה שראוי לבוא בשעריה.
הנה אפוא המתכון לקיש גבינות צאן ועשבי תיבול.
קלתית
  • שתי כוסות קמח מלא (כזכור, אני מעדיף את גרסת ה 70%, אבל מובטחני שגם קמח מלא לגמרי יצלח למלאכה).
  • 150 גר' חמאה (מי שחושש, בצדק, לכולסטרול, שימיר את החמאה בשני שליש כוס שמן זית או למציר שמן קנולה). למשקיעים יש גם חמאה מחלב צאן !
  • ביצה
  • קורט מלח
יוצרים מהחומרים תערובת פירורית, מוספים שתי כפות מים קרים ולשים לבצק יציב ולא דביק. משאירים במקרר לכשעה (אין לי מושג מה מעוללת שהות זו לבצק, אבל זה מה שאמרו לי לעשות).
המילוי
כאן אפשר לתת לדימיון דרור
  • 250 גר' גבינות צאן (עדיף גבינות עזים, למה ? ככה). אלו גבינות ? אילו אחוזי שומן ? הכל תלוי בכם ! בטעם שלכם ובתקציב (הידעתם שגבינת קשקבל עולה קרוב ל 100 ₪ לק"ג !! אבל יש עוד סוגים, קצת יותר זולים, קצת). אחת מקרובותיי החליטה שהיא נגעלת מגבינות צאן (למה ? ככה !) אז כשהכנתי להם את הקיש הנזכר עמדו לפני שתי אפשרויות:
v     לרמות את המתכון ולהכניס גבינות בקר (יש קשקבל בקר ! לא ממש יותר זול...).
v     לרמות את הקרובה ורק לספר שהכנסתי גבינות בקר...
מכיוון שגם היא קוראת את גוש4 אין לי ברירה אלא להודות שבחרתי באפשרות הראשונה. יצא טעים גם כן, אבל גם בלי להיות אנין טעם – אין על גבינות צאן. 
חצי כוס עשבי תיבול קצוצים דק. אלו עשבי תיבול ? מה שיש לכם בבית ומה שאתם אוהבים ! פטרוזיליה, שמיר, סלרי, עירית, בצל ירוק, בזיל... נו, מה שבא לכם וטעים לכם. הכל הולך.
  • שמנת מתוקה.
  • 3 ביצים.
  • כף זמן זית.
מערבבים את כל הרכיבים, יוצקים על הקלתית (שקודם לכן דאגנו לשטח אותה על תבנית 26 משומנת). מכניסים לתנור ל 30 – 40 דקות בחום בינוני (המכונה 180 מעלות, אבל כזכור, זה ממש תלוי בתנור שלכם שאני מקווה שכבר פיתחתם איתו הכרות קרובה וקשרים חמים).
התערובת הנוזלית מתקשה והשכבה העליונה יוצאת חומה משהו.
פורסים ואוכלים. יאמי !

(פורסם בגוש ארבע)


יום ראשון, 7 בנובמבר 2010

צביעותם של ערביי ישראל


אחת הטענות החוזרות ונשנות בפי דוברים של ערביי ישראל (כלומר הערבים בעלי אזרחות ישראלית) עוסקת בהאפליה, הקיפוח, ההדרה. ההשקעה המופחתת בתשתיות, בתעסוקה, בחינוך, הקושי להתקבל לשרות הממשלתי ולעבודה בחברות יהודיות וכדו'. צריכה האמת להיאמר, יש בטיעונים אלו גרעין אמיתי ביותר.
אולם במקביל מקפידים דוברי ההנהגה של הציבור הערבי במדינת ישראל, להדגיש את זהותם הלאומית הפלסטינית ואת תמיכתם הלא מסויגת ב'אחיהם' הגרים ביש"ע וברעיון המדינה הפלסטינית.

יום שני, 25 באוקטובר 2010

קח מקל קח תרמיל

דבר בעיתו. בהיותי אחד מההורים ההיסטריים שמתחילים להתכונן לבר המצווה של בנם מיד עם תום טקס ברית המילה, היה זה רק באיחור קל שהגיע לידי הספר 'התרמיל היהודי' (עליזה לביא, ספרי מגיד, הוצאת קורן, 2010) שכן בעוד פחות משנה וחצי אנחנו אמורים לחגוג בר מצווה לבננו השלישי. מצד אחד, יש לנו כבר ניסיון, מצד שני, תמיד מחפשים משהו חדש לשנות ולגוון. האוסף האקלקטי של עליזה לביא מספק ללא ספק כר נרחב לרעיונות שכאלו.

בן דודי (שישי בשישי) א', ציוני דתי בורגני מצוי, תפס אותי מעיין בספר וביקש לשאול אותו

יום ראשון, 24 באוקטובר 2010

הלעיטני נא מן הצהוב הצהוב הזה


א' ישב על מדרגות הבית, מקלף תפוח לבתו הקטנטנה (או אולי לעצמו). כשראה אותי יורד במורד הרחוב נפנף לי לשלום (גילוי נאות: אנחנו קרובי משפחה), ברך אותי על מרק הסימנים אבל תהה מתי אתחיל לפרסם מתכונים ל'אוכל של ממש'. בירור מהיר העלה שב'אוכל של ממש' הוא התכוון למתכוני בשר. הבהרתי מיד שאין סיכוי שאני אתן מתכון להכנת גופות מתות של חיות, בטח לא בעיתון. 'אבל ממרק אי אפשר לשבוע' קבע א' בפסקנות (ובטעות כמובן). 'פשטידות, הולך?' ניסתי למצוא פשרה. א' נתרצה 'הולך'.
המילה פשטידה לא ממש נשמעת מילה עברית, אולם מי שינסה למצוא את השפה שממנה נלקחה המילה - יכשל, אלא אם כן הוא שייך לסוגת תלמידי החכמים שהם רוב מכריע של תושבי אזור התפוצה של עיתון זה...
זוהי מילה בצרפתית עתיקה המופיעה ברש"י בפסחים עד: "טפליה – עיסה שקוראים פשטיד"א' (בעקבותיו המונח מופיע בעוד ראשונים ואחרונים). במרוצת הדורות התקבע המונח לטובת מאפה ובו מילוי של בשר או אחרים.
הפשטידה שלנו נועדה לעצלנים והיא כמובן חלבית למהדרין.
הקלתית של הפשטידה (כלומר התחתית הבצקית שלה) היא בצק עלים (קנוי, אלא מה ? שתכינו בבית ? זה אפשרי ומומלץ, אבל לא לעצלנים או למי שזמנו מוקצב בצמצום).
מטגנים בלצים קצוצים בחמאה (כמה ? תלוי בגודל התבנית... לתבנית אפיה שלמה של תנור שעליה שוטחים ק"ג של בצק עלים – צריך 6 עד 7 בצלים גדולים). אבל רק עד להזהבה, לא צריך ולא רצוי לטגן אותם עד כדי השחרה.
מערבבים בקערה את הבצל המטוגן עם 4 ביצים, 4 כפות קמח + חצי שקית אבקת אפיה ו 100 גרם גבינה צהובה מגוררת (איזו גבינה ? 'גלבוע' הכי זולה, 'אחוזה' זה אותו דבר רק עם כשרות מהדרין. אפשר כמובן גם 'עמק' או 'ירושלים' או 'כתר' [כולן 28%]. מי שינסה עם קשקבל, שיספר לי איך זה יוצא...). מתבלנים לפי הטעם (במתכון שקבלתי מחמותי כתוב 'מלח, פלפל לבן, אגוז מוסקט' אבל אני לא מבטיח שאני שם דווקא אותם ושאחרים בודאי יהרסו את הפשטידה, זה באמת עניין של טעם אישי).
אופים בחום של 180 מעלות לכשלשת רבעי השעה.
מצוין לאכול טרי, מעולה להקפאה בחתיכות אישיות מוכנות מראש באופן המאפשר לאדם רעב החוזר לביתו מאוחר להכין לעצמו במהירות מנה משביעה וטעימה בטוסטר/ מיקרו.
(פורסם בגוש ארבע)

סרטים שכתבתי עליהם המלצה ופורסמו במדור הסרטים של כיפה

יום שני, 6 בספטמבר 2010

במקום לפשוט יד

מספר הקדמות לפני שנתחיל.
  • לשלוח ילד לחינוך החרדי זה מסוג הבחירות שאינן באות בחשבון, בדיוק כמו שלא שולחים ילד לחינוך הממלכתי הלא דתי. אין זה מקום להיכנס לדיון בבעיות היסודיות של ההשקפה החרדית וזה שהילד לא יגיע לסיירת היא הקלה שבהן. מוטב לא להשתעשע ברעיון זה.
  • השמות 'בית ספר' או 'תלמוד תורה' הם שמות נרדפים שהשוני שנוצק בהם נועד ליצור איזו אבחנה לא הוגנת ולא נכונה. בכל מקרה, לא הקנקן עיקר – אלא מה שיש בו. אותו הדבר עם המושגים 'דתי' ו'תורני'. הכל מכבסה של מילים.
  • הדרישה לתשלום הוא סוג של סלקציה מעודנת. המטרה היא לסנן את אלו שיש להם עניין בסיסי בחינוך דתי אבל לא מוכנים לשלם הרבה עבור זה. מדהים איך אלו שרוממות 'אף שעל' בארץ ישראל בגרונם, פועלים בשביל לוותר על שעלים רבים בעם ישראל.
לאן הולך הכסף שמשלמים הורים ? מדוע יש פערים כה גדולים במחיר שנדרשים לשלם הורים בעבור חינוך ילדיהם? אינני מתכוון לחוגי העשרה שאליהם נשלחים חלק מהילדים, אני מתכוון לשעות שהילדים נמצאים בבית הספר. הכסף שנגבה מההורים מיועד למספר מטרות (אני מתעלם ממי שרוצה להקים בית ספר שלא עומד בקריטריונים המינימאליים של משרד החינוך מבחינת בטיחות או תוכנית הלימודים):
  1. תוספת שעות לימוד. הורים רוצים שילדיהם ילמדו עוד שעות בבית הספר (ומבחינה כלכלית - אחת היא אם הכוונה לתגבור לימודי קודש או שפות, דווקא המקצועות ההומניסטיים הללו זולים יותר משעות מדעיות או שעות אומנות הדורשות לעיתים ציוד יקר).
  2. חלוקה לקבוצות קטנות (מתחת לתקן של משרד החינוך), זה יכול להיות למען הקטנת כיתות אם, הפרדה מגדרית, יצירת הקבצות או לימוד של תחום דעת לקבוצה מצומצמת של תלמידים.
  3. פרויקטים בית ספריים הדורשים הסעות או ציוד יקר ומיוחד, טיולים, השאלת ספרים ועוד (בתיכון נפגוש את הפנימייה – מוסד אנאכרוניסטי שהיה צריך לעבור מן העולם כבר מזמן).
  4. מימון תקורה של בית ספר קטן. כל בית ספר צריך מנהל, מזכירות, תחזוקה וכדו', ככל שבית הספר קטן יותר, המימון של משה"ח קטן יותר, אבל ההוצאה – בעינה עומדת.
הבה נבחן את הסעיפים לפי הסדר. אם אנחנו מצדיקים דרישה של ההורים לתוספת שעות לימוד או הקטנת כיתות – מדוע זה צריך להיות רק למקצועות קודש ? או רק בבתי ספר פרטיים למחצה ? הבעיה היא שתקציב המדינה מוגבל ואי אפשר לתת לכולם את מלוא תאוותם. הגענו אפוא למחוזות החינוך האפור והשחור. בלי להיכנס לסוגיה המוסרית, ברור שחינוך כזה ינתן רק לבעלי אמצעים ובנדיבותם אולי גם למספר (מוגבל) של חסרי אמצעים.
אפשר לדרוש שהמימון יהיה סקטוריאלי (ע"ע חרדים) אולם לשם כך דרוש לציונות הדתית כוח פוליטי שיהיה מוכן לעסוק גם בצדדים אלו. במציאות הקיימת יש אולי בכנסת נציגים רבים לסקטור הציוני הדתי (רק בליכוד יש חמישה !), אולם בפועל דווקא המפלגה המיניאטורית (3 ח"כים) המייצגת את האידיאולוגיה של הציונות הדתית, היא הנדרשת לרדת מאולימפוס האידיאה אל מדמנת הסקטור כשבסופו של דבר היא זו שתכונה בכינוי הגנאי 'מפלגה סקטוריאלית' בידי אלו שנעזרו בה אך מצביעים למפלגות אחרות שבהם הם באמת סקטור, אך סקטור זניח ושכוח.
גם אם הבית היהודי יגדל לתריסר מנדטים צריך לדעת שיש מחיר לתביעה סקטוריאלית ייחודית כזו (שוב, בהתעלם מהשיקול המוסרי ומהתפיסה הכלל-ישראלית של האידיאה הציונית-דתית) והוא הצורך לוותר במקום אחר. רוצה כסף למוסדות החינוך שלך ? תן גיבוי למהלכים מדיניים של ראש הממשלה. איך זה עובד ? תשאלו את גדולי התורה של 'יהדות התורה'....
את ריבוי הפרויקטים הבית ספריים צריך פשוט לעצור. עם כל הכבוד לחינוך באמצעות החושים, צוות בית הספר צריך להיות יצירתי דיו בשביל למצוא מקומות בסביבה הקרובה לבית הספר או לעשות שימוש בציוד פחות יקר. כשהפנקס (ההמחאות של ההורים) פתוח, היד (של ההנהלה) על ידית ההוצאות קלה יותר. את רוב הפנימיות יש פשוט לבטל.
אולם הרעה החולה והייחודית של החינוך הדתי היא אינפלציית המוסדות. מבתי ספר יסודיים ועוד יותר בחינוך התיכוני, ואפילו בזה העל תיכוני, רבים המתפרצים ומקימים לעצמם מוסד 'שונה', מוסד 'ייחודי', מוסד 'קטן ואינטימי' עם 'יחס אישי לכל תלמיד/ה' ועם תקוה שמישהו צריך לממן. בהקשר זה צריך לפנות לקברניטי הציבור שציוני דתי ולבקש מהם לעשות סדר בבלגן ! תחרות זה מצוין, אבל לא על חשבון ההורים.
מה לעשות ? לחזור לממ"ד. לדרוש מההנהגה של הציונות הדתית להעלות את הרמה של הממ"דים. לדאוג למורים יר"ש, לתוכנית לימודים עשירה (בהתאם לתקציב משה"ח), למזער את תשלומי ההורים. לדרוש מההורים לא כסף אלא התאמה חינוכית עם בית הספר. רוצים חינוך דתי לילד ? בבקשה, חינוך מתחיל בבית וזה צריך להיות תואם לבית הספר (שמנהל החמ"ד יוציא הוראות ברורות בעניין שלא נגיע חלילה למצב של 'מגמה חסידית'). יותר הגיוני לבקש מההורים להגיע ללימוד של פעם בחודש עם הילד בבית הספר מאשר לשלם עוד אלפי שקלים (ואם ההורים מעדיפים לראות 'כוכב נולד' או ללכת לשיעור הקבוע של הרב פלוני או לנקות פאנלים באותו זמן – שיחפשו בי"ס אחר).
לחזור לממ"ד, גם הילדים, גם ההורים, גם המורים, גם המנהיגים.

(תגובה למאמר ב'עולם קטן' - לא פורסם)

יום ראשון, 5 בספטמבר 2010

מרק סימנים בריא


ראש השנה בפתח ועם כל הכבוד לתפילות, הרי שאי אפשר להתעלם מההיבט הקולינרי של החג. נהגו בני ישראל להשקיע בסעודות החג כדי שהשפע והטעם יימשכו על פני כל השנה, אמן כן יהיה רצון !
אחד מסימני החג – הם הסימנים שנהגו קהילות ישראל לעשות ממאכלים שונים (ובעיקר משונים) תוך אמירת 'יהי רצוןים' תואמים וכל המרבה במשחקי מילים – הרי זה משובח.
אולם אנו הנהגנו במקום שפע מאכלים, לרכז את כל המאמץ (טוב, את רובו..) בתוך מרק יקרות אחד גדול – מרק סימנים !
הנה המתכון המוצע, עם היהי רצון'ים שמשויכים לכל רכיב ורכיב.
בסיר גדול (בהתאם לגודל המשפחה, לא לשכוח שיש גם את ליל שבת השנה ועם ערוב תבשילים, אשר לחמם את המרק גם לשבת, במתכון זה בכלל לא נותנים כמויות כי זה תלוי במה שאתם אוהבים ובמה שיש בבית שלכם..) מחממים קצת שמן.
מכניסים בצל (שנזכה לשבת בצל השכינה) קצוץ, עגבניה (בואו לא נמציא סימן לירק זה..) חתוכה דק וגם גבעולי סלרי (דוברי האנגלית טוענים שיש בירק זה משום סגולה לשיפור בשכר), אף קצוץ דק. מטגנים עד שהם רכים (לא לטגן !!).
מוספים מים לגובה חצי סיר.
מוסיפים את הירקות הבאים לסיר כשהם חתוכים בקטן (לא דק ולא עבה), ברגע זה ה'יהי רצון' היחיד שאומרים הוא 'יהי רצן ויצליח מרק זה וישביע את רצון אורחינו ואת רעבונם'..
  • גזר (שיגזרו עלינו גזרות טובות).
  • תפוח אדמה מתוק (שתהיה לכם שנה מתוקה ! השם המוכר 'בטטה' לא מתאים לברכה, אתם רוצים לשבת כל השנה כמו בטטות מול הטלוויזיה ?)
  • קרא. אצלנו הכוונה לדלעת או לקישוא כלומר שמים את שניהם בסיר ! שמעתי שיש מי שמעדיף דלורית – גם טוב). לצורך העניין נקרא לה 'קרע' ונכוון ש'קרע רוע גזר דיננו' המחמירים שמים באותה כף דלעת, קישוא וגזר, לצאת ידי דעת כולם....
  • קולרבי – שנזכה לשמוע בקול רבותינו. על ימין שהוא ימין או שהוא שמאל – כל אחד ורבותיו הוא.
  • לפת (דומני שהשנה זה מוקדם מדי ועדין אין לפת בשוק).
  • כרובית (בלי תולעים בבקשה, אני לא מכיר 'סימן' טוב בתולעים). כאן יש בעיה כי לא כולם מוכנים לומר יהי רצון על המלאכים (כרובים). על סעיף זה אפשר (ורצוי) להכניס למרק גם ברוקולי (שהוא בעצם כרובית ירוקה).
  • שעורה בצורה של גריסי פנינה. אני מניח שלפחות הנשים בקהל יודעות בדיוק איזה 'יהי רצון' צריך לומר כאן....)
  • ראש סלרי מגורר - שנהיה לראש ולא לזנב (טוב מאד למי שלא רוצה ראש של דג או כבש על שלחן החג..). 
  • שורש פטרוזיליה מגורר - שנזכה לחזור לשורשים היהודיים שלנו. 
  • עדשים – אדומות, צהובות, ירוקות, חומות (שחורות לא מתאים, לא בראש השנה ולא בכלל).  אין לי 'יהיה רצון' מתאים, אבל זה מאד מאד בריא וגם בריאות זו ברכה טובה לשנה הבאה ובכלל ! בסעיף זה אפשר להכניס עוד קטניות – אפונה (ירוקה וצהובה) וחימצה ('חומוס' בלעז) בתנאי שהשרתם אותם מראש במים ל24 שעות.
ולא ! אני לא שם מלח (ממילא האוכלים ישימו עוד, למה לפגוע בלחץ הדם שלהם !). גם לא פלפל או פפריקה. זה מרק ירקות נטו ! אפשר להוסיף פטרוזליה אם אתם נורא רוצים (רק נראה אתכם מוצאים לה 'יהי רצון' מתאים....)
מרתיחים את המרק, מקטינים את האש, מבשלים בערך שעה וחצי (אש קטנה, סיר מכוסה).
בתאבון !
שתהיה לכם שנה טובה, בריאה ומלאה בסימנים טובים !
(פורסם בגושארבע)