יום ראשון, 22 במאי 2011

הגענו לגשר – למה לא חוצים אותו ?


ערב ההשקה לספרו החדש של הרב חיים נבון – 'גשר בנות יעקב' לא יכול היה לעבור בלי פולמוס קטן. זה שהערב התקיים במגרשו הביתי של הרב חיים נבון – מדרשת לינדנבאום, מחלוצות לימוד התורה לנשים ומהמובילות בלימוד גמרא לנשים, לא ממש עזר לרב חיים כשעלתה הרבנית מלכה פיוטרקובסקי לדבר. ועל כך עוד נרחיב בהמשך.

יום שני, 16 במאי 2011

מחיר הפריצה

אזרחים סורים פרצו את גדרות הגבול ברמת הגולן ושוטטו במשך שעות בעירה מג'דל שמס כשהם מנסים להביע הזדהות עם ערביי ארץ ישראל ביום המוכנה 'יום האסון'. חלקם אפילו היגע ממחנות הפליטים המתוחזקים בסוריה, כמו בשאר מדינות ערב, כקלף במלחמה בישראל.

לא צריך להיות מומחה למודיעין בשביל להבין שהמהלך היה לרצונו של הרודן הסורי, בשאר אסאד, אולי אפילו ביוזמתו. כשבערי סוריה ההתקוממות העממית תופסת תאוצה ומאיימת למוטט את משטרה של העדה העלווית הקטנה, נוח לו לאסאד להטות את תשומת לב הציבור (והעולם) לכיוונו של האויב המסורתי, השנוא ממילא - ישראל.

המהלך הצליח במגבלות. האזרחים פרצו את הגדר, אולם תגובה מאופקת של הכוחות המועטים בשטח מנעה קטל המוני של הפורצים. תוך מספר שעות הוחזרו הפולשים לארצם והגדר תוקנה. החיים שבו למסלולם.
האומנם ? הזיכרון הקולקטיבי הערבי (והעולמי) ציין לפניו את חוסר האונים של צה"ל אל מול המון אזרחי. לא צריך להיות נביא בשביל לשער שדפוס זה יחזור על עצמו.

האם יש לישראל מה לעשות כנגד זאת ? הרי לא יעלה על הדעת שצה"ל יירה הישר אל תוך ההמון. ובאמת בלימת ההמון איננה צריכה להיות מוטלת על צה"ל אלא על כוחות הביטחון של המדינה ממנה הם מגיעים.
אבל מדוע שאסאד יעצור את ההמון כשהוא בעצם מעוניין במהלך ? התשובה חייבת להיות שבתום אירוע אסור שהמצב ישוב לקדמותו בלי שייגבה איזה שהוא תשלום מהפולש.

במקרה שקרה אתמול היה צריך לבנות את גדר הגבול 10 מטר ב'עומק' השטח הסורי. פעולה סמלית שאפשר שתוגדר 'יצירת רצועת חייץ בעקבות המחדל של השלטון הסורי לעצור את הפלישה'.

הסורים כמובן היו נזעקים והיתה נוצרת מתיחות ותלונה לאו"ם. ישראל תביע כמובן נכונות להחזיר את הגדר למקומה אם סוריה תתנצל על כלשונה במניעת הפלישה ותבטיח למנוע הישנות המקרה. זה לא יקרה ולא יעזור וישראל אולי תחזיר את הגבול למקומו אחרי חצי שנה (ואחרי ספטמבר), אבל אין ספק שהסורים יחשבו פעמים לפני שיאפשרו הישנות המקרה.



יום ראשון, 8 במאי 2011

על זהות יהודית


אשאיר לתלמידי החכמים לכתוב על רעיונותיו של יואב שורק לרפורמות בדת. אני לא מצליח להבין למה מאבק בסחר בנשים תלוי בביטול שבעה נקיים, אולי תלמידי חכמים יצליחו.
אשאיר להיסטוריונים להראות שרעיונות כאלו כבר עלו בהיסטוריה של עמנו. קיום מצות בהתנדבות מזכיר כתות בנות אלפי שנים וגם השקפות של רפורמיסטים מודרניים יותר כאלו ואחרים.
אשאיר לחכמי מחשבת ישראל לדון בשאלה אם אין ברעיון של שמירת מצוות בהתנדבות משום עבודת העצמי ולא עבודת ה'.
נביאים אולי ייטלו את המשימה לשער האם יש סיכוי שהתורה ונושאיה 'יוותרו' על קיום תו"מ כמודל הקביל היחיד לאורח חיים יהודי.
אינני יודע למי להשאיר את הדיון בבלבול הסמנטי שעושה יואב שורק בין האורתודוכסיה מעשי ידי תלמידי הרש"ר הירש ובין שמירת תו"מ שבה הוא מנסה לכרסם. אלו שני נושאים נפרדים והערבוב שנוצר מהם במאמר מקשה מאד על הבנת דעת הכותב.
ברשות הקוראים אתייחס רק לצד החברתי של דבריו דווקא מתוך הנקודה שלה אני מסכים בכל לב – הציונות הדתית מהווה את התקווה הגדולה של החברה הישראלית. ברצוני רק להעיר על המשך דבריו. של יואב שורק.
נקדים. היותה של הציונות הדתית תנועה דתית, משמעה, מעבר להיבט האישי של שמירת תורה ומצוות, שהא מחויבת לבחינה של היעדים הלאומים במבט דתי, מבט תורני, מבט שיוצא מתוך המקורות אל המציאות, שאלותיה וקשייה. כל מהותה של הציונות הדתית היא אנטי תזה של הסטטיות החברתית-הלכתית שבאה לידי ביטוי בעיקר בחברה החרדית.
יש מי שרוצה לראות בתפיסה החרדית את האותנטיות הדתית מחד ובתפיסה הציונית החילונית את האותנטיות הלאומית. בין שתי תפיסות אלו נעה לדעתו הציונות הדתית כמטוטלת רצוא ושוב. זוהי ראיה שגויה.
אליבא דהוגי הציונות הדתית, היא היא התפיסה האותנטית היחידה. כל השאר, חרדים לא ציונים או ציונים לא דתיים, בחרו מתוך התפיסה הכוללת חלקים נבחרים לפי טעמם והשקפתם.
אם נעשה שימוש בלשונו של יואב שורק נכתוב כך:
הציונות הדתית אמונה על חזון של התחדשות העם בארצו, התחדשות הכרוכה מניה וביה בהתייחסות תורנית למציאות של חברת עם השב את הקיום החומרי וההיסטורי בארצו אחרי גלות ארוכה.
המודל של הציונות הדתית, מודל של יהדות הנאמנת למסורת ההלכתית ובמסגרתה ומכוחה פתוחה לעולם הרחב, הוא אכן המודל היחיד המסוגל למשוך את המדינה כלפי מעלה, כלפי ייעודה הקדמון להיות מקומו הישן-חדש של העם, מקום שבו יוכל לשוב אל מקומו הייחודי בקרב עמי העולם, מקום שבו תוגשם מטרת הציונות המודרנית לתקומה לאומית, ריבונות ותחיה רוחנית, לא כהעתק חיוור של מדינות אחרות ותרבויות זרות, אלא כהמשך חי ובועט של המדינות העבריות שהתקיימו בא"י בזמן מן הזמנים ושל המורשת הרוחנית והדתית שהתפתחה במשך אלפי שנים.
היכן נכשלה הציונות הדתית ? דומני שאפשר לסמן מספר תחומים:
א.      הכישלון האידיאולוגי. העדרה של משנה פוליטית במובן הרחב מונע מהציונות הדתית לפרוץ את תקרת הזכוכית של ההנהגה. ישנו מחסור גדול, הן בהגות והן בהצעות מעשיות, בכל הקשור לניהול מדינה יהודית מודרנית על פי עקרונות תורניים. כל עוד דיון כזה ייתפס כ'הלכתא דמשיחא', הוא יתגלה כנבואה המגשימה את עצמה. בשנותיה הראשונות של המדינה עוד עסקו בעניין, אולם עם הזמן התבדר הדיון וכמעט נעלם. יש פה ושם יוצאים מן הכלל כמו ספרו של הרב נפתלי בר אילן 'משטר ומדינה בישראל על פי התורה' או זה של השופט ד"ר גרשון גרמן  'מלך ישראל', גם השנתון 'תחומין' התיימר להמשיך את מפעל 'התורה והמדינה' ברוח דבריו של הרב ישראלי:
"התורה והמדינה צמודים הם בידינו, אנו רואים לא רק כאפשרי, אלא גם כהכרחי את שילובם זה בזה, לא רק כ'הלכתא למשיחא', אלא כתוכנית פעולה בשבילנו, בשביל תקופתנו" (מצוטט בהקדמה לכרך א' של תחומין).
אולם כל אלו אינם אלא כקומץ שאינו משביע את הארי.  חסר עד מאד גוף תורני-אקדמי שכל כולו מוקדש לבירור התוכנית המעשית של הציונות הדתית לניהול מדינה בכל היבטיה הרבים.
ב.      הכישלון החברתי (תוצאה מהקודם). הציונות הדתית לא מצליחה להנחיל את חזונה (כדלהלן) אפילו לדור ההמשך שלה. בלבול השקפתי מאפיין גם את ההנהגה (כולל רבנים, מחנכים ופוליטיקאים, משני המינים). מודלים משונים של סגירות, של עמדות אנטי-ממלכתיות מחד או אנטי הלכתיות מאידך, מופיעות בשולי המחנה וגורמות לבלבול גדול.
ג.        הכישלון הפוליטי (שהוא תוצאה משני הקודמים). מוסף 'שבת' אינו המקום לדיון שכזה. בקצירת האומר נאמר שכל עוד תיתפס הציונות הדתית כסקטור חברתי, היא לא תצליח להתרומם ובניה יתפזרו בין מפלגות שונות ('ליכודניק בן דת משה'). רק ההבנה שהציונות הדתית היא אידיאה בפני עצמה, אידיאה המבקשת להנהיג את המדינה לאורם של עקרונות שונים ומובחנים, רק היא צריכה, ראויה ויכולה להגשים את היעוד הלאומי של הציונות הדתית.
נחזור לדיון הכמו מעשי של יואב שורק. היעדים שהוא מסמן ובראשם הפיכת היהדות להיות דרך החיים של העם כולו, נראים ראויים ביותר, אבל הדרך אליהם שגויה בתכלית. אכן, הציונות הדתית, הפתוחה אל כלל הציבור, היא זו שצריכה להוביל, בין השאר באמצעות הדוגמה הציבורית (לו זכינו) אל עבר יעד זה. דבר זה לא ייעשה במחיר של דלדול התורה, הפיכתה למשהו משני, נתון לבחירה אישית, מקומית בזמן ובמרחב.
ההפך הוא הנכון. יש לחתור ולהראות שההשקפה התורנית יכולה להכיל את המדינה והחברה המודרנית, שהתנהלות על פי ההלכה איננה מגבילה את האדם המדיני, גם בעולם ליברלי.
כמובן שבכל שלבי הביניים עד להגשמת החזון, ראוי לה לציונות הדתית (הן זו האידיאית והן זו החברתית) לצאת מן הגטו החברתי שבה היא מתקיימת אל המרחב הכלל ישראלי, להיות מודל לחיקוי ולהשפיע. ואולי בעצם הציונות הדתית כבר מזמן לא נמצאת בגטו ההוא ? 

(פורסם במוסף שבת של מקור ראשון כתגובה למאמרו של יואב שורק באותו מוסף)

יום חמישי, 14 באפריל 2011

פסח בא ?


פסח בפתח ואחינו האשכנזים – במתח. מי לא מכיר את האמרה האשכנזית הידועה 'כל שאכל משהו שאינו פסח (עוף), מצה (כפשוטה) ומרור (תפוחי אדמה) בטח אכל חמץ'... על מנת לגוון את שולחן החג של חלק נכבד מעמנו, החלק שלא אוכל אורז וקטניות בפסח (כאילו שבשאר ימות השנה, בולסים האשכנזים קיטניות לרוב...) נבחר המתכון שיובא מיד.
אבל עוד לפני זה נדרשת כאן איזו הבהרה. בשבוע שעבר נישאה קרובתי ר' (שונאת גבינות העיזים, למרבה האירוניה היתה חתונתה חלבית למהדרין, אם יש להניח שהקיטרר לא השקיע בגבינות עיזים יקרות...). בחתונתה פגשתי את קרובי א' (לא ! לא הא' מהפעם הקודמת...) שסיפר לי עד כמה נהנה לקרוא את מתכון עוגיות חמאת הבוטנים. כעסתי. מה זאת אומרת 'נהנתי לקרוא' למה לא עשית את המתכון ? א' טען שלאשתו לא היה זמן. עכשיו ממש התעצבנתי, כאילו, מה הקשר ? למה הוא לא יכול היה לעשות את המתכון ? אני הרי מקפיד על מתכונים שגם גברים נבערים מסוגלים להכין.
קוראים יקרים (הקוראות מתבקשות לדלג לפסקה הבאה) ערב חג החירות עלינו להבין שהתגובה הנכונה לזן התוקפני של הפמיניזם איננה התגוננות עקרה אלא מתקפת נגד הישר למעוזי ה'אויב'. ומה נחשב למעוזן של הנשים יותר מאשר המטבח ? אני מפציר בכל הקוראים לא להישאר פסיביים ולבצע את המתכון שלהלן, באמת שהוא קל.
את המתכון הבא קיבלתי מקרובתי ג' (לא כולם א' כבר אמרתי לכם) וניכר בו מוצאה האמריקאי.
  • 800 גר ברוקולי. ירק זה ממשפחת המצליבים הוא בריא בטירוף (ואין לי שום כוונה להכנס כאן לסוגית התולעים וכיצד מתגברים עליהם, מי שרוצה יקנה מחברה נטולת תולעים, מי שרוצה לסמוך על הרב ויטמן יקנה סנפרוסט, מי שסומך על הרב ויא שיעבור להודעה הבאה...). מפרקים את הקלח, מסירים את העלים הקטנים ומבשלים במים עד שיתרכך, מסננים (את המים מומלץ לשים במרק חבל על כל ויטמין), חותכים דק ושמים בקערה. למען האמת אפשר לעשות את המתכון עם כרובית (בעיתית לא פחות בהיבט התולעי של הדבר) אבל אני אישית מעדיף לפשטידה זו את גרסת הברוקולי.
  • מוסיפים חצי כוס מיונז (אני מעדיף את הגרסאות מעוטות הקלוריות, אבל בפסח זו בעיה. למען האמת פסח זו הזדמנות להכין מיונז ביתי).
  • ארבע ביצים טרופות.
  • מיכל של שמנת מתוקה (אם רוצים גרסת פרווה אפשר לשים קצפת צמחית, אלא שזו הכשרה לאשכנזים היא רעל של ממש ועתירה בשומנים רווים, שמן דקלים וכיוצ"ב – שומר נפשו ירחק).
  • שלש ארבע כפות קמח מצה (אופס. ברגע זה נפרדנו מחברינו המקפידים על 'שרויה', חכו רגע ! אפשר להחליף בקמח תפוחי אדמה ! הגרסה טובה גם לחולי צליאק) וחצי שקית אבקת אפיה.
  • תבלינים.  לפי הטעם. במקור כתוב להוסיף שתי כפות אבקת מרק בצל. אני לא מחזיק אבקות מרק (הרגילות מכילות המון מלח ולרוב גם MSG), אבל קצת פלפל לבן ואבקת בצל יכול להתאים.
מערבבים הכל יחד, שמים בתבנית ואופים בחום בינוני לכשעה.
מומלץ להגשה עם מרק ירקות (נטול תפוחי אדמה), דג וסלט ירקות טרי. סעודת פסח בלי בשר, מצה ותפוחי אדמה. מה רע ?
חג שמח וכשר !

(פורסם בגושארבע)

יום ראשון, 3 באפריל 2011

עופרת יצוקה דור 2.0 ?

מטר הקאסמים, הפצמ"רים ואפילו טילי הגראד על באר שבע גרמו לזעזוע מה בציבור שהתרגל לשקט היחסי בזמן האחרון. הפרשנים, הפוליטיקאים, תושבי הדרום מדברים בבטחה על מבצע 'עופרת יצוקה' חוזר. יש מחלוקת לגבי התזמון המדויק.
האמנם מבצע כזה נחוץ ? מה יהיו יעדיו של מבצע כזה ? מה יהיה מחירו של מבצע שכזה ומה תהינה התוצאות הצפויות ?
כמה קל להפיק לקחים פשוטים ממבצע 'עופרת יצוקה' הקודם. 
למרבה הצער מבצע כזה יעלה בחיי אדם, אולי לא כמו שצופים חוזי השחורות, אבל יש להצטער על כל נפש מישראל. יש להניח שהחמאס לא שקט על שמריו והפיק אף הוא את לקחיו והמבצע הבא יתקל ביותר קשיים.
מבצע כזה שוב יגרום נזק גדול לתשתיות של האוכלוסיה הערבית ויגרום סבל גדול גם לערבים חפים מפשע, יגרור תגובות בינלאומיות נזעמות וגם בישראל יעורר מחלוקת.
יש להניח שלא יתאפשר לצה"ל באמת למוטט את שלטון החמאס ואף אם כן - מי יחליף אותו ? שליחיו של אבו מאזן, המנהיג הרופס מראמללה ? זה רק יתן לתומכי החמאס הזדמנות טובה עוד יותר לנסות ולשחזר את המהומות ה'עממיות' מהארצות השכנות. הזעם כמובן יופנה כלפי ישראל. בכל מקרה מבצע כזה רק יקנה לישראל הפוגת מה בטרור ולא ישאיר אותה עם שום הישג.

יש דרך אלטרנטיבית.
אם בסוף המבצע יתברר לערבים שהם איבדו נכס של ממש וגם ידעו שהוא אבד בשל הטרור שמפעילים מנהיגים, אולי הלחץ יופנה לכתובת הנכונה. אולי, רק אולי, תתחיל לנבוט ההבנה שלתמיכה האיראנית יש מחיר כואב כאן ועכשיו.
לשם כך יש להפנות את  המבצע לכיבוש מחדש של צפון רצועת עזה, השטח שבו אין ישובים ערביים, השטח שבו היו הישובים שלנו דוגית, אלי סיני וניסנית. לאחר כיבוש השטח וטיהורו ממלכודות החמאס, אפשר יהיה לספח את השטח, להקים מחדש את הישובים ולהצהיר קבל עם ועולם שהשטח הזה, נטול הערבים, סופח למדינת ישראל כתגובה על ההתנהלות של ממשלת החמאס נתמכת איראן. יש להבהיר לערבים (ולעולם) שכל עוד הערבים אינם מוכנים למו"מ ולפשרה ופונים לדרך של טרור בתמיכת מדינות טרור כמו איראן, אלו יהיו המחירים שיגבו מהם (אפשר ורצוי לרמוז על היעד הבא).
נכון, אי אפשר לחזות בצורה ברורה את תגובת הערבים. למעשה יש להניח שזעמם ישתלח, הן בגינויים מילוליים, הן בהפעלת לחץ בינלאומי וכמובן גם בטרור. אולם אם תדע ממשלת ישראל שלא להתקפל ותוך הבהרה שזו מדיניות התגובה הבלתי אלימה שלה, אולי תתרחש תפנית. וגם אם לא, לפחות הרווחנו משהו.


יום חמישי, 10 במרץ 2011

פורים כ'פורים'


כבר אמר השל"ה הקדוש על ענין הקשר בין יום הכיפורים ופורים. ולכאורה מה הקשר ? שהרי אין חגים כה שונים מיום הכפורים חמור הסבר ופורים המוחצן והקליל ?
דווקא במגילה יש מאפיינים של 'יום כיפור'.
נתבונן לרגע באסתר ביום י"ד בניסן (נכון שנראה יותר לומר שזה היה בט"ו, אלא נוח לי לומר כפי שכתבתי). היא כבר צמה יום שלם ועתה היא מסכנת את חייה בכניסה אל  החצר הפנימית של המלך, אשר שם, אורח לא קורא עלול לשלם בחייו.
האין זה מזכיר לנו את הכהן הגדול בעבודת יום הכיפורים ? הכהן הגדול בעודו צם מתכונן הוא להיכנס אל קודש הקודשים, החדר הפנימי בבית המקדש, אשר שם כל המציץ - נפגע !
יתר על כן, שם מה נכנס הכהן הגדול אל קה"ק ? לכפר על בני ישראל וכשהוא יוצא הוא מתפלל על בני ישראל. גם אסתר מתכוונת לבקש על עמה ועל מולדתה.
אולם מה רב ההבדל בין המלך הקפריזי אחשורוש שבמלכותו שולטים הטבעת והפור ובין מלך מלכי המלכים ית' אשר לפניו כל בני האדם שוים ואין עולתה בו ! ואף על פי שאין שם ה' נזכר במגילה, ברור לכל מי שעיני תורה לו, שכל כולה של המגילה הוא השגחה פרטית, השגחה נטולת ניסים גלוים, חיים שבו פועלים בני אדם כמגששים באפילה ומתאמצים בכוחם הם להושיע את עצמם ועמם ובדרך לא פלא, מגיעה הישועה וההצלה.
אף אנו היום, בעידן שאין בו נבואה ואין בו ניסים גדולים צריכים לדעת שכמו אסתר ומרדכי בשושן, גם בעת צרה, רווח והצלה יעמוד לנו מפעילותנו אנו ושנת המלך, מלך מלכי המלכים, תנדוד כל עוד לא בטלה הגזירה. נזכור כי רבים שלוחיו של מקום ובדרך גלויה אך נסתרת יבואו ניסיו.
ועל כן, בזמן שנקיים את מצוות הפורים, ממקרא מגילה ומשתה ועד משלוח מנות ומתנות לאביונים,  נפנים את לקח יום הפורים, נחפש ונמצא את נוכחות האל בחיינו היום יומיים ונודה לו על ניסיו שבכל יום עמנו ועל נפלאותיו אשר בכל עת. וכמו ביום הכיפורים שהוא יום מסוגל לישועת הפרט, הפורים הוא יום מסוגל לישועת הכלל ולוואי שנזכה לראותה במהרה בימינו.
פורים שמח.

יום שבת, 5 במרץ 2011

על הראשונות אנו בוכים


השאלה שהונחה לפתחי קוראי עמדה היתה "בהנחה שהחלופה היחידה לתוכנית שתי המדינות היא סיפוח יהודה ושומרון לישראל על על תושביהם הערבים...". מומחי משפט היו בטח קוראים לזה – הנחת המבוקש.
הרי באותה מידה אפשר היה לשאול "בהנחה שהחלופה היחידה לתוכנית שתי המדינות היא גיור בכפיה של הערבים" או "הקמת מדינה יהודית בבירוביג'אן". לא זו בלבד שיש כאן יומרה בעצם הקביעה 'החלופה היחידה' אלא שמבין כל החלופות הרציניות יותר והרציניות פחות, בחרה מערכת עמדה להביא את החלופה היותר הזויה. חלופה שעצם הצגתה יכול לדחוק כל אזרח ישראלי שטרם נכבש על ידי מקסם השווא של 'שתי מדינות' בדיוק אל חיק אותו מקסם שווא.