דבר תורה לפרשת כי תצא (בר מצווה יונתן כלאב)

יש חיבור מענין בין פרשתנו, פרשת 'כי תצא' ובין הפרשה הקודמת, פרשת 'משפטים'. הביטוי 'כי תצא למלחמה על איבך' נמצא בתנ"ך בדיוק פעמים, פעם בפרשה הקודמת:

כשהמשחק הוא חינוכי

"יש שאסרו על בנים מעל גיל בר מצווה לשחק ...משחקי קופסא משום בזבוז הזמן שבדבר, אך מדברי רוב הראשונים והאחרונים נראה כי גם מבוגרים רשאים לשחק....

גם מבין השוללים משחקים באופן כללי, יש רבים שהתירו משחקים המחדדים את השכל..."

(הרב דוד סתיו, 'בין הזמנים' עמ' 130 – 131)

מכירים את אלו שמעקמים את האף כשאתם פורשים משחק קופסה ? 'לא עדיף שתקראו משהו' הם רוטנים, 'מה יצא לכם מהמשחק הזה'. למען האמת מרוב המשחקים באמת לא ייצא משהו, במובן החינוכי של המילה.

צורת מטבע (תגובה לדרור פויר)

לא הייתי צריך לגשת למראה בשביל לומר בפה מלא 'דרור פויר טועה לחלוטין'. למען האמת 'טועה' היא מילה רכה ומנומסת בהקשר הזה, כי קשה לתאר מאמר עם יותר טעויות ממאמרו לקראת ועידת 'מקור ראשון'. נתחיל בעובדות. סקר מכון גוטמן משנת 2014 (ניתן לקריאה בלינק www.tinyurl.com/rz-economy ) הראה שהציבור הציוני דתי מזהה עצמו עם הגישה הסוציאליסטית הרבה יותר מאשר הציבור החילוני במדינה (ניתוח הנתונים במאמר - שגוי, ואני מפנה את הקוראים לנתונים עצמם). 40% מהמשיבים הציונים דתיים ציינו את 'צמצום הפערים החברתיים-כלכליים' כיעד החשוב ביותר של המדינה, מעל ומעבר לבני המגזר החילוני.

כמה מילים על חופשות בית הספר

יש שתי סוגיות נפרדות :

הראשונה היא סוגית מבנה שנת הלימודים של תלמידי ישראל. למרות שבישראל יש יותר ימי לימוד מאשר ברוב מדינות העולם המערבי (בין השאר בגלל שאנחנו עדין בשבוע לימודים של שישה ימים, וטוב שכך (*)), הרי שעדין קשה מאד להורים להתארגן בחופשות התלמידים, בין אם אלו חופשות קצרות של אסרו חג או החופשה הגדולה. יש אי הלימה רצינית בין משך החופשה של התלמידים ובין זו של ההורים.

נאמר מיד שהטיעון 'אתם לא אוהבים לבלות עם הילדים שלכם' צריך לרדת מעל הפרק מיד. זו לא שאלה של יכולת אלא שאלה של מסוגלות. רוב מחלט של העובדים במשק לא נהנה מ60+ ימי חופשה.

סוגיה שניה היא הסכמי העבודה של המורים הכוללים מספר גדול של ימי חופשה.

טעות היא לכרוך את שני הנושאים יחד. נסביר.

ההורים מעונינים (בצדק !) למצוא פתרון לאי ההלימה בין אורך החופשה שלהם ובין אורך החופשה של הילדים. הפתרון החלקי המקובל מקדמא דנא הן הקייטנות. מה שרוצים ההורים זה בעצם שהאחריות על הקיטנות תעבור למדינה. כבר הממשלה הקודמת קיבלה את הרעיון הזה ובתי הספר של החופש הגדול החלו לפעול (השנה עד בוגרי כיתה ג'). את הרעיון הזה אפשר להרחיב ולשכלל.

אולם ברגע שהבקשה היא לפתוח חד צדדית את הסכמי העבודה של המורים ולהטיל עליהם את משימת הקייטנות עברנו לסוגיה השניה. צורה זו של התנהלות מעלה חימה אצל המורים מכיון שכבוד המקצוע שלהם עובר, להבנתם, סוג של רידוד לכלל 'שמרטף'. בצדק הם מתנגדים לפתוח את הנושא לדיון.

אולם למעשה נראה לי שיש כאן דו שיח של חרשים. ההורים מבקשים שהמורים יאריכו את שנת הלימודים דווקא מפני שהם סומכים עליהם יותר מאשר על מדריך מזדמן זה או אחר.

הדרך הנכונה לפתוח את הדיון היא לבוא מכיוון אחר. במקום לבוא בפתרונות של קיטנות, יש להציע הארכה אמיתית של שנת הלימודים. ביטול החופשות בנות היום (כדוגמת אסרו חג) וקיצור החופשות הארוכות (טרום פסח והחופש הגדול) יכול להוסיף בין 15% ו 20% של ימי לימוד! דבר שכזה דורש חשיבה מסודרת לגבי כל תחומי הדעת. צריך להחליט מה הם הנושאים שיתווספו. אולי החלוקה בין השנים תשתנה ואולי יחזרו תחומי דעת שקוצצו בעבר. כל זה דורש דיון מקצועי. משרד החינוך, בשיתוף ארגוני המורים, יכול להקים ועדה שתכין מערכת ניסויית שכזו ולהפיק לקחים. זה אמנם אומר שלא יימצא פתרון לתלמידי תשע"ח, אבל מוט מאוחר מלעולם לא. הפועל היוצא של הארכת שנת הלימודים אולי לא תישא חן בעיני התלמידים, אולם להורים תהיה רווחה מסוימת.

(*) הערה

יש להתנגד לרעיון של מעבר לחמישה ימי למידה בשבוע. רעיון זה מעמיק את הפערים. יש מי שעובד בשישי ודווקא הם לרוב לא מסוגלים למצוא פתרון. הרעיון של בתי ספר של יום שישי לילדי העובדים קשי היום רק יצמיד להם סטיגמה וגם הוא ישמש כשמרטפות בעלמא. בחינוך הדתי זה יגרום לגידול בחינוך הפרטי שימשיך להציע שישה ימי לימודים בשבוע לשמחת הורים רבים ובהתאם להשקפת עולמם.

השפם בתנ"ך ובהלכה

במקום הקדמה. שנה עברה ועדין אנחנו המומים ודואבים מלכתו הפתאומי של חברנו יעקב דון הי"ד. הרבה מילים נכתבו עליו, על יעקב דון המורה והמחנך, הבן והאב, החבר והמנהיג. בשורות הבאות אכתוב על זוית שונה של יעקב, אף על פי שכולם יסכימו שהיא הייתה מהמאפיינים הבולטים שלו, לא כתבו עליה.[1]

"ויהי בונה עיר"

רבי שלמה אבן וירגה בספרו 'שבט יהודה' מביא אנקדוטה מענינת:

"שנת [ד'תת]קל"ב תפס הצורר אליציד הרב ר' אברהם בן דוד; ובשנת קל"ג נתפש השר והוגלה לקרקשונא לפני הרב" (עמ' 122)

עולה מתיאור זה כי בשנת 1173 שהה הראב"ד (זה מההגהות על הרמב"ם) בעיר קרקסון (Carcassonne) השוכנת בדרום צרפת וראה בנפילת שובהו בפני שר חזק ממנו. הראב"ד לא היה הראשון מגדולי ישראל שהגיעו ופעלו בעיר קטנה זו שבדרום צרפת, גם לא האחרון.

האי הנעלם

"אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ יַעְזֹרוּ וּלְאָחִיו יֹאמַר חֲזָק" (ישעיהו מא ו)

ידידי ת' הוא איש השוק החופשי, לדעתו התחרות בשוק תביא להורדת מחירים לטובת כולנו. למען האמת, בנקודה זו היא די צודק, הרצון האנושי להיות ראשון, בעושר, באושר, ביצירה, בהמצאה, מניע את העולם. חז"ל הכירו בכך בקובעם 'קנאת סופרים תרבה ספרים'.