כשהצבים רצים

"...

אכילס: האם תהית אי פעם מה אנחנו עושים כאן ומי המציא אותנו?

צב:        ... אנחנו יצירי דמיונו של זנון (כפי שתראה מיד) ואנחנו כאן כדי לערוך מרוץ !

אכילס:  מרוץ ? מחשבה מזעזעת ! אני , המהיר מכל בני אנוש, אתמודד עמך, פדלאת הפדלאות? זה חסר טעם.

צב:        אתה יכול לתת לי 'פור'

אכילס: זה יצטרך להיות 'פור' עצום ... אבל אני אשיג אותך במוקדם או במאוחר...

...

זנון:       ... נניח שהצב מקבל 'פור' של 10 אמות, במספר ניתורים גומא אכילס את המרחק ומגיע למקום בו היה הצב החל את המרוץ.

אכילס: הא!

זנון:       עכשיו הצב אינו אלא אמה אחת לפני אכילס. ברגע אחד מגיע אכילס לאותה נקודה.

אכילס: הו, הו !

זנון:       אלא שגם בזמן קצר זה הספיק הצב להתקדם מרחק קצר. במהירת הבזק עובר אכילס גם את המרחק הזה...אבל גם בזמן קצרצר זה הספיק הצב להתקדם ואכילס עדין מאחוריו. עכשיו אתם מבינים שעל מנת לנצח במשחק של 'תפוס אותי אם תוכל', על אכילס לעבור מספר אינסופי של קטעים  ועל כן אכילס לעולם לא ישיג את הצב

צב:        הא הא הא הא !

..."

(מתוך "Gödel, Escer, Bach" של דגלס הופשטטר. מהד' 1979 עמ 29 - 32, תרגום שלי, יש לי גם את הספר בתרגום לעברית, אבל אחד הילדים הלאים אותו...)

דברים ליום הזכרון ה-22 לרצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל

הידיעה שיריות נורו על ראש הממשלה והוא הובהל לבית החולים הגיעו אלי ברגע משמח דווקא, בעת ההכנות לברית של בני שנולד שבוע קודם לכן. אני זוכר את הזעזוע כשהתגלה שלא פעולת טרור היתה זו אלא התנקשות מידיו של יהודי. עוד הספקתי לנסות לתאם אמירת תהילים עם מחנך עמית כשהתברר לנו שראש הממשלה נפטר מפצעיו.

האם רק בזכות הרמב"ם אנו עולים להר הבית ?

אי אפשר להתכחש למחלוקת בציבור הדתי בכל הקשור לעילה להר הבית. אלו מתירים למקומות ידועים ואלו אוסרים. לא היינו נדרשים לשאלה כי לכאורה יכול לעשות כל אדם כפי פסק רבותיו. אלא באמת השאלה איננה הלכתית כלל.

הפיוט לכבוד ראש השנה תשע"ח

אַיִן הָפַך לְיֵשׁ, יוֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן
בָּרָא הַכֹּל, מֵרְאֵם וְעַד בֵּיצַת אַמְנוֹן
גָּהַר וְלָקַח עָפָר תַּחַת כִּסּוּי סַסְגּוֹן
דַּעַת חָנַן אֱנוֹשׁ וְנָתַן לוֹ תַּקָּנוֹן

ק֣וֹל ה֭' שֹׁבֵ֣ר אֲרָזִ֑ים וַיְשַׁבֵּ֥ר ה֗' אֶת־אַרְזֵ֥י הַלְּבָנֽוֹן

הִקְרִיב אָב בּוֹ בֶּן בְּצַו הוֹגֶה
וְלֹא נֶחְשַׁב חוֹטֵא וְלֹא נִקְרָא שׁוֹגֶה
זְכַר תְּמוּרוֹ מִמְּסִלָּתוֹ יוֹגֶה
חָס עַל בֶּן וְגַם עָלֵינוּ יֶהְגֶּה

צַ֭דִּיק כַּתָּמָ֣ר יִפְרָ֑ח כְּאֶ֖רֶז בַּלְּבָנ֣וֹן יִשְׂגֶּֽה

טוֹבַת אַבְנֵי מָקוֹם לַעֲצִימַת עֵינַיִם
י-ה נִצָּב עָלָיו לִמְרַאֲשׁוֹת רַגְלַיִם
כְּרוּבִים עוֹלִים וְיוֹרְדִים מִשָּׁמַיִם
לִמְקוֹם בֵּית אלקים נִשְׁבַּע בִּשְׂפָתַיִם

כַּאֲהָלִים֙ נָטַ֣ע ה֔' כַּאֲרָזִ֖ים עֲלֵי־מָֽיִם:

מֶלֶך נִפְסַל מִדַּם עַל יָדָיו מְשֻׁקָּע
נֶסֶר וָאָבֶן, זָהָב וָכֶסֶף לְהִתְפַּקַּע
סְלָעִים הֵזִיז וְשָׁמִיר בִּקַּע
עַד בֶּן הֱקִימוֹ וּבִתְפִלָּה שִׁקַּע

וְסָפ֣וּן בָּאֶ֔רֶז מֵהַקַּרְקַ֖ע עַד־הַקַּרְקָֽע

פָּנוּ וְשָׁבוּ בָּנִים בַּעֲלִיַּת עֲלֵה רֵשׁ
צִוָּה לִבְנוֹתוֹ נָבִיא לֹא חוֹשֵׁשׁ
קִירוֹתָיו הִרְחִיב אֱדוֹמִי בּוֹאֵשׁ
רוֹמָאִי הִצִּיתוֹ, הֲלֹא יֵעָנֵשׁ?

וְכָֽרְתוּ֙ מִבְחַ֣ר אֲרָזֶ֔יךָ וְהִפִּ֖ילוּ עַל־הָאֵֽשׁ

שַׁבְנוּ לְהַר קָדְשְׁךָ וּבוֹ נֶאֱחָזִים

תִּפְאַרְתּוֹ מְיַחֲלִים אֶל מוּל מַלְעִיזִים

הָשֵׁב עֲבוֹדָתְךָ לְכֹהֲנִים פְּרוּזִים
לַלְּוִיִּים נִגּוּנִים, שִׁירִים וַחֲרוּזִים

מַרְאֵ֙הוּ֙ כַּלְּבָנ֔וֹן בָּח֖וּר כָּאֲרָזִֽים

לע"נ ארז אורבך הי"ד

לפצח את הקוד

אני מודה, לא אהבתי את הספר 'צופן דה וינצ'י' של דן בראון ועוד פחות אהבתי את הסרט שעשו בעקבותיו (למרות שאני מאד מעריך את טום הנקס ששיחק בסרט). ועל משחק המחשב שיצא בעקבות שניהם קראתי ביקורות קטלניות. לכן משחק בשם 'צופן דה וינצ'י' היה צריך לעורר את חשדי ואכן כך היה. אלא שלמרבה המזל אין שום קשר בין המשחק והספר.

דבר תורה לפרשת כי תצא (בר מצווה יונתן כלאב)

יש חיבור מענין בין פרשתנו, פרשת 'כי תצא' ובין הפרשה הקודמת, פרשת 'משפטים'. הביטוי 'כי תצא למלחמה על איבך' נמצא בתנ"ך בדיוק פעמים, פעם בפרשה הקודמת:

כשהמשחק הוא חינוכי

"יש שאסרו על בנים מעל גיל בר מצווה לשחק ...משחקי קופסא משום בזבוז הזמן שבדבר, אך מדברי רוב הראשונים והאחרונים נראה כי גם מבוגרים רשאים לשחק....

גם מבין השוללים משחקים באופן כללי, יש רבים שהתירו משחקים המחדדים את השכל..."

(הרב דוד סתיו, 'בין הזמנים' עמ' 130 – 131)

מכירים את אלו שמעקמים את האף כשאתם פורשים משחק קופסה ? 'לא עדיף שתקראו משהו' הם רוטנים, 'מה יצא לכם מהמשחק הזה'. למען האמת מרוב המשחקים באמת לא ייצא משהו, במובן החינוכי של המילה.