יומן טיול - כרמל

יומיים חופש בקיץ הישראלי – זה לא מתכון מוצלח לנופש. החום והלחות מקשים על טיול ברוב שעות היום. יש אזורים שבהם גם בשעות הערב חם מדי. אבל לפעמים אין ברירה כי אלו ימי החופשה השנתית שקיבלת.חישובים שונים והתיעצות עם מומחים הביאו אותנו לבחור באזור הכרמל. התוצאות – לפניכם.

יצאו מוקדם (מיד לאחר המניין המוקדם) בכדי לא לפספס את שעות הבוקר הנוחות יחסית. לרמת הנדיב הגענו ב08:15 ולאחר ארוחת בוקר קלה יצאנו למסלול קליל בשטח. ברמת הנדיב יש שני חלקים. הצפוני, גני הנדיב וחלקת הקבר של הברון רוטשילד ורעיתו, והדרומי שהוא פארק טבעי. בשטח הדרומי יש מספר מסלולים (מפה). במקור רצינו להגיע לחוטם הכרמל אולם המדריכה במקום אמרה לנו שהקטע האחרון חשוף ויהיה לנו קשה ובמקום זאת המליצה לשלב טיול לחרבת עקב (שביל כחול) ולעין  צור (שביל צהוב). הדרך לחרבת עקב חשופה בתחילתה ובהמשך נכנסת ליער דליל. לא מומלץ לטיול צהרים, אבל אנחנו באנו בבוקר והגענו לחרבת עקב ולתצפית המדהימה שיש לצידה, בשעה מוקדמת יחסית. המעבר בין השביל החול לזה הצהוב לא היה ברור כל כך אבל בעזרת המפה שקיבלנו הכניסה הצלחנו לגלות את פיצול השבילים המיוחל שהוביל אותנו לעין צור. במקום יש נקבה ותעלת מים שבעבר מילאה בריכת שחיה. כיום המים נשאבים לבריכת בטון קטנה.

הילדים הקטנים נהנו ללכת בתוך הנקבה ובמים הרדודים שבה (5 ס"מ). המבוגרים העדיפו לרבוץ בצלם של העצים הסמוכים. כשהגענו היו במקום רק בחור ובחורה צעירים (דתיים) שאפילו קפצו (בבגדים) לבריכת הבטון (כהורים לא אהבנו את התנהגותם, אבל אלו לא היו הילדים שלנו...). לאחר זמן מה הופיעו במקום מטיילים נוספים שגם קפצו לבריכה, הם היו לבושים הרבה פחות וזה היה לנו סימן שהגיע זמן לחזור לרמת הנדיב. כבר היתה שעת צהרים אז הכניסה לסרט על הברון רוטשילד ופועלו המבורך למען ההתיישבות בא"י (הפרקים היותר אפלים כמו הסכסוכים עם פקידי הברון נשמטו איכשהו מתוך הסרט) איפשרה לנו קצת מזגן. לאחר ארוחת צהרים בשטח פנינו לסייר בגנים המרהיבים. פסענו בשבילים הצרים (ולא דרכנו על הדשא!!) עד שנמאס לילדים וחזנו לרכב לא לפני שהתפללנו מנחה במנין מאולתר ליד אחוזת הקבר של הברון ורעיתו.

המשכנו קצת צפונה ולאחר עצירה קצרה בחנות המפעל של סנדלי שורש חתכנו אל צדו השני של הכרמל דרך מנהרות הכרמל (ארכן – כ 5 ק"מ, הופך אותן למנהרה הארוכה בישראל). המשכנו לגן הלאומי - בית שערים כי ידענו שבאותו יום יש פעילות ערב.

בדרך עצרו אותנו פקחים בגל השרפות שהחלו להשתולל באזור אולם לאחר מספר דקות אושרה כניסתנו לאתר. הפעילות היתה בחינם (מעבר לדי כניסה שגם אותם לא שילמנו בזכות כרטיס 'מטמון' שיש לנו. הפעילות כללה הדרכה במערות, קצת זחילה, הצגות של שחקנית. הילדים מאד נהנו.

בסיום הערב התפללנו ערבית (כמובן שהיה מנין בקרב המבקרים..).

למחרת תכננו לעשות טיול במורדות הדרום-מזרחיים של הכרמל, מסיבות שונות זה לא הסתייע ובעודנו יושבים באחד מאתרי הפיקניק הרבים של פארק הכרמל (ברובם יש מים ומבני שירותים) אלתרנו מסלול אלטרנטיבי. ידיד בעל קשרים ברשות הטבע והגנים בירר לנו אם המסלול של נחל כלח הוא בחלק הירוק של הכרמל, זה שלא נפגע בשריפה. התובה היתה חיובית אז יצאנו לדרך. המסלול המקובל כולל מעבר לנחל גלים, אבל זה בעוד שנחל כלח מוצל מאד, נחל גלים – חשוף. אז בחרנו בפשרה עליה נדבר בהמשך.

בזכות הנסיעה בשתי מכניות יכולנו להשאיר את הילדים בחניון האלון (50 מטר מצומת דמון לכיוון עוספיא) ולחזור ולהותיר מכונית בחנין נחל כלח. הכניסה לחניון לא משולטת כראוי! נוסעים על כביש 62  לכיון חיפה. קצת אחרי צומת T שבו יש פניה לכוון נשר (כביש 7212) יש פניה שמאלה. קשה לראות את הפניה בגלל הזוית החדה. פנו בזהירות ! אחרי 50 מטר ברך פונים ימינה (שוב בחדות) ואחר כך שמאלה הישר לחניון נחל כלח (הנה מפה)

בדרך חזרה לחניון האלון עקבה אחרינו מכונית. כשעצרנו בחניון ירדו ממנה שני צעירים, בחור ובחורה דתיים ושאלו אם נוכל להקפיץ אותם חזרה בסוף המסלול. השבנו בחיוב, היה נראה שהם שמחו לנוכחתנו בשטח מעבר לטרמפ....

המסלול מתחיל מהחניון, חוצה את כביש 721 (זהירות!) וממשיך בירידה מתונה ומטעה אל תוך הנחל. מהר מאד הנחל הופך לקניון, הצמחיה העבותה חוסמת ממש את השמש והירידה הופכת תלולה יותר, כולל מספר מפלי אבן קטנים (הכל עביר). השביל ממשיך להתפתל עד שהוא מגיע לגשר אבן מסיבי. מקום טוב לנוח ולספר בו על 'תוכנית הצפון' שנועדה להתמודד עם האפשרות שכוחות נאציים יגיעו לארץ ישראל.

מכאן יש שלש אפשרויות להמשך:

א.      אפשר להמשיך במורד הנחל עד המפגש שלו עם נחל גלים שבו אפשר לעלות לחניון המרכזי של פארק הכרמל.

ב.      אפשר להמשיך בדרך העפר הנוחה (ס"ש אדום), אך החשופה לשמש, בהליכה רגועה לחניון נחל כלח.

ג.        שביל (ס"ש ירוק) המוביל אף הוא לחניון דרך ערוץ נחל תלול, הפעם המסלול בעליה.

שני הילדים הגדולים שלנו בחרו במסלול הכבוש. רעיתי ליותה אותם. שאר הילדים (כולל הפעוטה שעתה היתה על גבי...) בחרו ללכת בשביל הקצר אך האתגרי יותר. אני הצטרפתי אליהם ועד מהרה מצאתי את עצמי מתנשף בכבדות בעליה לא פשוטה. הצל הקל מד על הטיפוס, אבל הוא עדין היה קשה למדי. תוך רבע שעה בערך מצאנו את עצמנו בחניון (שתי הקבוצות). מנוחה קלה ונסענו להחזיר את המכוניות (אל דאגה, לא שכחנו את הצעירים להם הבטחנו טרמפ).

בשלב זה של צהרים כבר נהיה חם מאד. בהחלטה של רגע החלטנו לקפוץ למוזיאון הכט הסמוך. זה היה רעיון מצוין. מדובר במוזיאון לא גדול במיוחד, אבל עשיר בממצאים, ידידותי לילדים ו.. חינם !! הסתובבנו בו כשעה וחצי ויכולנו בקלות להמשיך לעוד שעה וחצי, אלמלא הקיבה המקרקרת והשעון הדוחק הוציאו אותנו מן המזגן לחוץ.

מה דוחק ? הילדים ביקשו מאד לקפוץ לקיסריה.  הגענו לשם אחרי עצירה לטעימה קלה והגענו לפנות ערב (כאן יש לציין לשבח את רשות הגנים שהחליטה סוף סוף לפתוח את השמורות והגנים למבקרים עד 19 ולפעמים אף יותר מזה). הגענו להקרנת המיצג האחרון – כדאי (שאר המופעים האורקוליים מופעלים רק בחגים). נכנסו ליד התיאטרון הרומי בכדי לגלות את ההכנות לקראת מופע של שלמה ארצי (הברנש בן יותר מ 63 וממשיך למלא תיאטראות..). לא היו מוכנים לתת לנו כרטיסים חינם אז המשכנו לשוטט בעיר החרבה. מתברר ששקיעתה של קיסריה נמשכת והמזח שפעם היה מותר ללכת עליו – סגור למעבר. על הדשא הגדול, במקום בו התנוסס בעבר מקדש אלילי, התפללנו מנחה (במנין... מדהים איך אתה יכול לזהות ממרחק מבט תוהה של בחור עם כיפה, לסמן לו ביד את מספר בני המצווה ולראות אותו מחייך בהבנה ובהקלה...). דיברנו אחר כך קצת על מאמר חז"ל 'חרבה קיסרי וישבה ירושלים... תאמין'.

בין החרבות ספרנו חמש זוגות בבגדי חתן כלה עם פמליית צלמים מצטלמים בפוזות שונות בעירו של הורדוס. זוג אחד מהם נותר להנשאר בגן הארועים שבמקום. אנחנו נעלמנו עם השמש ששקעה ונסענו לכרכור. קיבלנו המלצה (מגולשי פורום הורות ומשפחה בכיפה) על מסעדה בשם 'קפה כרכור'. אכן האוכל היה טעים, השירות מאד מאד אדיב, האוירה סבירה (על הקירות היו ספרי קריאה, בישול וגם ספרי קודש...). אפילו את מוזיקת הרקע שינו עבורנו. האוכל טעים ובשפע, אם גם לא יוצא מגדר הרגיל. מתאים למי שלא מחפש גורמה אלא עוד חוויה משפחתית.

ואז

חזרנו הביתה להכין שבת.