יום ראשון, 6 בפברואר 2011

מצרים בין המצרים


המהומות במצרים כבר סימנו את תום תקופת שלטונו הארוכה של נשיא מצרים חסני מבראכ. השאלה שבה מתחבט העולם היא – מי יהיה מחליפו ומה דמות תהיה למשטר המצרי ביום שלאחר מבראכ. מן הסתם גם העם המצרי תוהה על אותה שאלה.
מהי הדילמה ? לו היה מדובר במהפכה של רודן ב' שהדיח רודן א', היה מקום לשאול מי הרודן הנוח יותר לעולם (או במקרה של ישראל – לישראל). אולם כאן מדובר במהפכה עממית שתוצאתה אולי בחירות דמוקרטיות.
אלא שהחשש האמיתי הוא שאותן בחירות דמוקרטיות יעלו לשלטון את רודן א', בהליך 'דמוקרטי עממי'. אלא שמהי החלופה שבה יכול העולם לנקוט ? לסייע לרודן הקיים ? לתמוך בצורה גלויה או 'נסתרת' (כשברור שבעידן של היום אין מציאות של 'נסתרת' באמת) ברודן המועדף על העולם ?
יש לדעת שכל מהלך אנטי דמוקרטי כזה לא יתקבל בברכה בקרב ההמון. גם אם כיום אין בנמצא מדינה ערבית דמוקרטית, התהליך של דמוקרטיזציה עולמית הוא בבחינת בלתי נמנע. הרודנים כולם, מסין עד קובה, מטהרן ועד מרוקו, חיים על זמן שאול, על חרבם של כוחות בטחון הפנים. גם המדינות שעברו דמוקרטיזציה חלקית, כמו רוסיה, לא תוכלנה להישאר סמי-דמוקרטיות לנצח.
וכאשר יועמדו הרודנים אל קיר ההיסטוריה, העם יזכור מי תמך ברודנים בעבר. נכון שמשטר דמוקרטי אמיתי יהיה פרגמאטי ואולי ישכיל להתגבר על משקעי העבר, אבל הללו יישארו שם לזמן ארוך מאד.
האומנם שווה הצר בנזק המלך ? האם כדאי להקריב את האידיאל  הדמוקרטי על מזבח התועלת הרגעית ? בייחוד שמדובר בזכויות האדם של אומה אחרת ?
עדיף לתמוך בכל הליך דמוקרטי וברגע שהוא יורד מהפסים לכיוון הדיקטטורי לפעול, אבל לפעול באמת. לצמצם קשרים דיפלומטיים וכלכליים ולעודד כוחות דמוקרטיים באותה מדינה.
המדינות הדמוקרטיות צריכות להתארגן ולקדם את הרעיון הדמוקרטי. אולי על ידי הקמת ארגון הנותן עדיפות מסחרית ומדינית למדינות הדמוקרטיות החברות בו.
אי אפשר למנוע ברגל גאווה את החוויה הדמוקרטית מאזרחי מדינות זרות רק בגלל אינטרסים, חשובים ככל שיהיו, של מדינות שאזרחיהן נהנים מהפריבילגיה הדמוקרטית.
נקודתית, החשש שמצרים תיפול לידי האסלאם הקיצוני (במקרה של מצרים מדובר בתנועת 'האחים המוסלמים' שהיא תנועה סונית ולא שיעית כמו המשטר באיראן), הוא חשש שאין להתעלם ממנו. ברור שבמקרה כזה מד הדמוקרטיה של מצרים לא יעלה, סביר שאפילו ירד. אם זה אכן יקר, או אז יידרש המערב הדמוקרטי לתגובה מתאימה ומתואמת.
החשש הישראלי, המוצדק אף הוא, שהמערב חלש האופי לא ינקוט בצעדים משמעותיים גם במקרה כזה, אינו יכול להביא לכדי תמיכה בפועל ברודן זה או אחר.
העולה מכל הנ"ל הוא שיש לאפשר ולעודד את המצרים לכונן דמוקרטיה של ממש ובו בזמן לעקוב מקרוב אחר התממשות המהלך תוך נקיטת אמצעי זהירות.

יום שבת, 22 בינואר 2011

התפרקות העבודה ?

השבוע הודיע יו"ר (לשעבר) מפלגת העבודה על פרישתו ממפלגת העבודה יחד עם מספר תומכים להקמת סיעה חדשה בכנסת – סיעת העצמאות.
יש המזדרזים להספיד הן את סיעתו החדשה של אהוד ברק והן את שאריות מפלגת העבודה. אולם כפי שאמר מרק טווין, דומה שהשמועות על מותה של מפלגת העבודה – מוקדמות מדי. אם תשכיל העבודה למנף את פרישת היו"ר הלא אהוד שלה למטרת מיצוב סדר היום שלה מחדש, יתכן שפרישת ברק רק תועיל לעבודה.

יום שלישי, 21 בדצמבר 2010

אסון של מי ?


השרפה הגדולה בכרמל ואסון אוטובוס צוערי השב"ס ומותם של שוטרים וכבאים זעזע, בצדק, את המדינה. תחושה קשה של כשל מערכות מרחף באוויר. העיתונות התמלאה בתיאורים מזעזעים על מצב מערך כיבוי האש, מבקר המדינה פרסם בתזמון מופלא דוח קשה על המערך הזה. האשמות הוחלפו בין בכירים, שר הפנים דרש ועדת חקירה ממלכתית ואחריו החרו החזיקו נציגי משפחות הנספים, כל אחד מסיבותיו הוא. ההרגשה העממית היא שיש מה לחקור ויש מה לשפר.
אלא שלמרות הכל חובה עלינו להפריד בין שני מרכיבי האירוע: השרה עצמה והטרגדיה של האוטובוס.
כאמור נשמעה ביקורת חריפה על מערך הכבאות בארץ, ציודו המיושן, התקנים החסרים, העדרם של מטוסי כיבוי ועוד. טענות אלו תקפות ונכונות גם לו היתה השרפה גובה מחיר רק מעצים ורכוש. גם בלי אבדות בנפש דומה שיש מקום לשידוד מערכות משמעותי במערך הכבאות. אינני בר הכי לקבוע האם נדרש מערך כיבוי מוסק או מוטס ומהם רכבי הכיבוי שיש לרכוש, זה תפקידם של משרדי הממשלה השונים. יש אולי מקום לבחון מי אחראי על ההזנחה המתמשכת של שירותי הכיבוי, אולם לא בטוח שיש כאן 'אשמים' בכלל. היתה זו מדיניות מוצהרת לקצץ בשירות הציבורי. אולי היתה זו מדיניות מוטעית, גם כעקרון וגם ביעדי הקיצוץ, אולם דומה שמדיניות נפשעת וחסרת אחריות אין כאן. בכל מקרה סביר להניח ששרפתם של מיליוני עצים לא היתה מעוררת את אותה סערת רגשות כמו שרפה שכילתה חים של עשרות בני אדם.
מצד שני, גם לו היה מערך הכבאות בישראל מצויד כדבעי ומטוסי הכיבוי היו ממריאים מיידית לתקוף את השרפה הגדולה והיו משתלטים עליה יומיים קודם, לא בטוח שהצוערים שנלכדו באש עוד בשלביה המוקדמים, היו מצליחים להיחלץ. במקרה כזה היינו עשויים למצוא את עצמנו אל מול טרגדיה אנושית, אבל עם כרמל ירוק. ההחלטה אד הוק בדבר נתיב הנסיעה של האוטובוס אין לה ולא כלום עם מצב מערך הכבאות. אינני יודע מי קבע את הנתיב ועל סמך איזה מידע הוא קבע את שקבע, גם עניין זה ראוי להיחקר, בנפרד מהחקירה הקודמת.
מי שמשרבב את שתי החקירות לאחת, חשוד בניסיון לניצול ציני (ופוליטי) של החקירה השניה, הטעונה יותר מחד אבל כנראה נטולת הקשרים פוליטיים, לצורך קידום החקירה הראשונה. החקירה הראשונה היא אולי אפרורית וטכנית, אך עשויה להטיל דופי בהתנהלותם של בכירי הממשלה, החקירה השנייה היא בעלת פוטנציאל לרגשות רבים (מצטלם טוב בטלוויזיה) אך ככל הנראה לא תזעזע את הממשלה.
הדבר הנכון לעשותו הוא להקים שתי ועדות, אשר על היקפן וסמכותן אפשר לדון. אבל שתי החקירות צריכות להתנהל בנפרד !

יום ראשון, 12 בדצמבר 2010

אל תירא ישראל

שירו של אביהו מדינה מוכר וידוע, לפחות הפזמון שלו:
"אל תירא ישראל אל תירא
כי גור אריה הלא אתה
ואריה אם ישאג מי לא יירא"
אולם בניגוד למה שחושבים רבים זה אינו ציטוט של פסוק, אלא פראפרזה על הנאמר בפרשתנו (מ"ו ב-ד):
וַיֹּאמֶר -לֹהִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי: וַיֹּאמֶר אָנֹכִי הָקֵל -לֹקֵי אָבִיךָ אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם: אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל עֵינֶיךָ:
מדוע נדרש הקב"ה להרגיע את יעקב אבינו 'אל תירא' ?

יום שבת, 4 בדצמבר 2010

יומן טיול אילת תשע"א


אחרי עשרות שנים החלטנו לנסוע לאילת. ולא, לא בחנוכה – שבועים לפני. למה ? ככה. אלו ימי החופשה שהמעסיק הואיל בטובו לשחרר – שלשה בסך הכל. לזיכוי הרבים החלטתי לשתף אתכם במה שעשינו, כולל תיאורים מפורטים, אתם מוזמנים לטול את מה שנראה לכם ולשתף בהמשך בדברים חדשים שעשיתם. סימון של (מ) משמעו מיקום האתר במפת גוגל.

וחרה אף ה' ועצר את השמים ?


טענותיו של הרב משה ליכטנשטין שליט"א, מראשי ישיבת הר עציון בענין תענית הגשמים התפרסמו בבלוג לעזי אחד ועתה באתר 'כיפה' וקשה להתעלם מהן.
בדחילו ורחימו מבקש אני להתייחס לדברים ואף שאינני כדאי וראוי לדון בדברי תורה לפני הרמ"ל, קשה שלא להתייחס להיבטים שונים, פחות הלכתיים. לפי הנחיות חז"ל נציג הדברים בצורת קושיות בבחינת 'ילמדנו רבינו'.

יום שני, 29 בנובמבר 2010

הלא זה צום אבחרהו

העיתונים מדווחים על הסתיו השחון ביותר מאז החלו למדוד, על היטל הבצורת הממשמש ובא (ובצדק גמור) ועל החשש מנזקים חמורים ביותר לכינרת ולמאגרי מי התהום. חנוכה בפתח – וגשם אין !
הרבנות הראשית הכריזה על יום צום בפעם השנייה השנה. עשרות אלפי יהודים צפויים לענות את נפשם ולהתכנס בבתי הכנסיות ולזעוק 'עננו' בקול גדול. מי יודע אולי ינחם האלקים ?
אולם מהי מטרת התענית ? צריך מאד להיזהר מהתמקדות רק במניעת האוכל והשתיה.
הנביא ישעיהו (פרק נ"ח) מזהיר מצומות ריקים מתוכן, כאלו שהצמים מסמנים עליהם √ וממשיכים הלאה: